מלחמת העצמאות בחיפה



ערב מלחמת העצמאות מנתה אוכלוסיית חיפה 128,000 תושבים, מחציתם יהודים. שתי העדות התגוררו באזורים נפרדים: השכונות שבמעלה ההר ובמת ההר היו מאוכלסות בעיקר יהודים; והערבים התרכזו בעיר התחתית, שבה היתה מובלעת יהודית במרכז המסחרי החדש, לאורך רחוב המלכים (כיום דרך העצמאות).<br>לפי החלטת החלוקה של האו"ם מיום 29.11.1947 נכללה חיפה בתחומה של המדינה היהודית, ובעקבותיה פתחו הערבים בפעולות איבה. המלחמה בחיפה התבטאה בשלוש צורות: צליפות והתקפת יריות; החדרת "מכונות תופת" לשטח היריב; והתקפות מקומיות לשיפור קו העמדות תוך לחץ על שכונות מבודדות.<br>מתחילת המערכה נטתה כף המאזניים בחיפה לצדם של כוחות ה"הגנה", שכן השליטה בעמדות טופוגרפיות נוחות הקנתה להם יתרון. עם זאת שלטו הערבים בכמה נקודות תורפה בצירי תנועה חיוניים, ובהם הקשר עם השכונות היהודיות המבודדות בעיר התחתית וגשר רושמיה (כיום נחל הגיבורים) במוצא מחיפה לצפון הארץ. בכביש זה נעה התחבורה מתל אביב לחיפה, לאחר שהמבוא הדרומי לחיפה נחסם על-ידי הכפרים הערביים בשפלת הכרמל ("המשולש הקטן").<br>הקרבות בעיר נמשכו במשך כל חודשי החורף והאביב, והפעולות המוצלחות של כוחות ה"הגנה" מוטטו את רוחם של הערבים. מתחילת דצמבר 1947 החלו נוטשים את העיר, ועד אפריל נמלטו כשליש מערביי חיפה. הפעולות הגדולות ביותר היו פעולת הגמול בבלד א-שייח ב-31.12.1947 כתגובה על רצח 39 פועלים יהודים בבתי-הזיקוק והשמדת שיירת תחמושת ערבית שהגיעה מלבנון ב-17.3.1948 במבואות קרית-מוצקין, שבה נהרג גם מפקד הכוחות הערביים בחיפה.<br>בראשית אפריל הגיע מביירות לחיפה מפקד ערבי חדש, ועמו תגבורת גדולה של לוחמים מזוינים. הוא פתח בפעולות התבצרות מקיפות, אך לכוחותינו היה יתרון על הערבים, ורק נוכחות הצבא הבריטי מנעה את ההשתלטות על העיר. בבוקר 21 באפריל קיבלו שני הצדדים הודעה, כי הכוחות הבריטיים מפנים את עמדותיהם בעיר ויתרכזו באזור הביטחון שבכרמל הצרפתי ובנמל. עוד לפני מסירת הודעה זו נטשו הבריטים עמדות ובתים מבוצרים. כוחות ה"הגנה", שחששו יותר מכול לניתוק המוצא המזרחי של העיר, תפסו את העמדות שננטשו שם, ובשאר הגזרות החלו קרבות עזים לתפיסת בתים. מפקדת ה"הגנה" החלה בהכנות לכיבוש העיר כולה, ובינתיים ניכרה פעילות מוגברת במחנה הערבי במוצא המזרחי של העיר. לכן הוחלט להשתלט על האזור עוד לפני תחילת המתקפה הכללית, שתוכננה לשעות הערב. בשעות הבוקר נכבש בית "ועד שכונות המזרח" (בית הנג'אדה) שברחוב צלאח א-דין (כיום רחוב הגיבורים), שחלש על קצהו המזרחי של גשר רושמיה. הערבים תקפו מנגד וניתקו את המחלקה, וכוחותינו חברו אליה רק למחרת בערב. למרות נפגעיה החזיקה המחלקה מעמד 21 שעות רצופות. תוכנית המתקפה הכוללת כללה פריצה כדי ליצור קשר בין כוחות שבהדר הכרמל לבין כוחות בעיר התחתית ובנמל על-ידי לחץ מתואם משני הכיוונים לאורך רחוב הבורג' (כיום רחוב מעלה השחרור); ופריצה כדי ליצור קשר בין הכוחות שבהדר הכרמל לבין הכוחות שמעבר לגשר רושמיה. הגשמתה היתה יוצרת רציפות בשטחים המוחזקים על-ידי ה"הגנה", מחד גיסא, וגוזרת את השטח הערבי לשלושה, מאידך גיסא. בשלב שני הוטל על הכוחות לבודד כל חלק ערבי ולהכניעו (ולכן כונתה התוכנית "מספריים").<br>הכוחות שהוקצו למבצע כללו 5 פלוגות מחטיבת "כרמלי", יחידות הפלמ"ח שבעיר התחתית, כוחות חי"ם וסיוע, שכלל מרגמות 81 מ"מ, ולראשונה בחיפה - מרגמות ה"דוידקה".<br>המתקפה החלה בליל 22-21 אפריל בהנחתת פגזים כבדה ממרגמות ה"דוידקה". בחסות ההנחתה ה"ארטילרית" נעו הכוחות לעבר יעדיהם, ועד מהרה התפתחו קרבות רחוב. ככל שנמשכו השעות נחלשה ההתנגדות הערבית, והכוחות המשיכו בהתקדמותם. בשעה 07:00 חדרו יחידות "כרמלי" לרחוב סטנטון (כיום רחוב שיבת ציון) וכבשו את המטה האזורי של הכנופיות בפינת הבורג'-סטנטון-אלנבי (בניין סלמה). באגף המזרחי הצליחה הפלוגה שירדה מנוה שאנן לכבוש עד עלות השחר את מרבית שכונת חליסה, ורק מספר קני התנגדות חצצו בינה לבין בית "ועד שכונות המזרח". תוך ניצול דמדומי הלילה האחרונים הצליח כוח משוריין לעבור את גשר רושמיה ולהעביר למגינים תחמושת ומזון. בשעות לפני-הצהריים התמוטט מערך ההגנה הערבי. מפקד הכוחות הערביים וסגנו יצאו בסירה לעכו להזעיק תגבורת, אך לא שבו.<br>בקרבות לשחרור חיפה השתתפה גם מחלקה של אצ"ל. ב-21 באפריל בערב היא כבשה בניין מבוצר של הבולשת הבריטית, שחלש על רחוב החלוץ בהדר הכרמל, ולמחרת טיהרה שטחים בואדי ניסנאס.<br>כבר בתחילת הקרב החלו התושבים הערבים במנוסה המונית, וזו גברה לאחר שהגיעו ידיעות, כי הצבא הבריטי יפנה כל אדם שיצליח להגיע לאזור הנמל. נוכח מצב עניינים זה פנו נכבדים ערבים למפקדת ה"הגנה" וביקשו תנאי כניעה. מפקדת ה"הגנה" מסרה, כי היא תערוב לחיים ולרכוש של הערבים, לאחר שכוחותיהם ייכנעו, אך הערבים לא קיבלו תנאים אלה. פינוים בדרך היבשה לגליל ובדרך הים לעכו וללבנון נעשה אפוא בסיוע הצבא הבריטי, והושלם במשך היום והלילה. בעיר נותרו רק כ-3,000 ערבים.<br>בבוקר 23 באפריל, ערב חג הפסח תש"ח, הוקם בעיר שלטון עברי עצמאי. במערכה המכרעת לשחרור חיפה נפלו 21 מחיילי חטיבת "כרמלי".<br>בשלושה מקומות בעיר, שבהם הוכרעה המערכה, נקבעו לוחות זיכרון:<br>לוח זיכרון אחד נקבע בחומת הבטון המקיפה את בית "ועד שכונות המזרח" (בית הנג'אדה) שברחוב הגיבורים.<br>על הלוח חקוק: "לשחרור חיפה תש"ח. בקרבות המכריעים בימים י"א-י"ג ניסן, נכבש בית זה על-ידי מחלקה 7 מפלוגה א' גדוד כ"ב - חי"ש. מוקפת כוחות אויב נלחמה המחלקה בגבורה תחת אש קטלנית משך עשרים ואחת שעה. שבעה מהלוחמים נפלו, שישה-עשר נפצעו. הנותרים המשיכו להלחם עד שחרור העיר". ליד הבית תבליט, שהכין האמן גרשון קניספל.<br>לוח זיכרון שני נקבע בכיכר ההגנה, על קיר הבית שבסמוך לו נפגשו הכוחות, שירדו מהדר הכרמל, עם הכוחות, שעלו מהעיר התחתית. בלוח זה נאמר: "לשחרור חיפה תש"ח. ביום י"ג ניסן בבוקר נפגשו במקום זה שתי זרועות של לוחמי ה"הגנה" שנעו מהדר הכרמל ומהעיר התחתית. בשעה זו הוכרעה המערכה והוקם שלטון יהודי בעיר".<br>לוח זיכרון נוסף נקבע על בניין משטרת חיפה לשעבר, בדרך העצמאות 82, והוא תבליט של סמל האצ"ל וחבית. בניין זה היה מפקדה של הבולשת הבריטית. היא פוצצה בידי לוחמי האצ"ל בפצצת חבית, שגולגלה מעל משאית לעבר חצר הבניין. הדבר היה ביום כ"ו בתשרי תש"ח (29.9.1947).<br><br>מאת ד"ר אריה יצחקי.

חזרה