ארז בשביליהרבה דברים עברנו יחד, ארז ואני, בשנות התיכון. אך בכמה רגעים מיוחדים אני נזכר בדיוק משגע, ממש בכל פרט ופרט, אני עוצם את העיניים וחווה שוב את אותם רגעים. ולמה דווקא רגעים אלה ולא אחרים - לא אדע. אך כשמשהו מזכיר לי אותם, מיד צפה ועולה התמונה מהעבר. והרגעים האלה עולים וחוזרים ואני כמו חי אותם שוב - את ארז שר "דינה ברזילאי" במרתף הישן של "אופק", ששימש כאולם לערב שכבות עליז. לנו בתור שכבה חדשה המצטרפת לבוגרות, הייתה זו הופעה ראשונה. כל אותם החזרות שעשינו לאותו שיר... את הצחוק המתגלגל כשלא הלך... והיום - איך אפשר לשמוע את השיר מבלי לעצור ולהזכר בכל זאת. או את ארז מחקה את מתי כספי בערב שהכנו ליובל המרכז שעזב. כמה עבדנו יחד עד שמצאנו את התמונות החסרות מהוריו, ויושבים היינו - צוחקים ועובדים... את הטיולים שעברנו יחד - תמיד אותה קבוצה של חמישה, שישה חבר'ה, איך זרקנו את המרכז לכנרת או תפסנו טרמפ על עגלה "במילוט". רגעים אלה ואחרים, ואין לי שמץ מושג איך ולמה אלה, תמיד חוזרים ועולים לנגד עיני. והיום שמתי כספי מדבר ברדיו, לא אותו אני שומע אלא את ארז עומד על הבמה בחושך ומקריא... ומוזר - תמיד אותה תמונה של ארז עומדת לנגד עיני - ארז מופיע "בשבט" לראשונה במדים, נשק וידים מלוכלכות והוא חוצה לאיטו את מגרש הכדורסל בין כל החניכים... ותמונה זו שלו לא משה הרבה זמן ממוחי. זהו ארז בשבילי. ים של חויות הבאות שוב ושוב, כאילו מעצמן... חבר שבט אופק | ארז נהרגארז! נהרג! אבל יחיה לעולמים!!! כשזה קרה, לא האמנתי, לא קלטתי לא קיבלתי אמרתי לעצמי, שארז יהרג?! מה פתאם ארז לא יכול להעלם, לעזוב אותנו. זמן רב הסתובבתי עם ההרגשה הזאת בראש מעורפל, מחשבות לא מסודרות אני בהלם! עכשיו זמן רב לאחר המקרה יצאתי מההלם הבנתי, ארז נהרג וזו עובדה ועל כך אני בוכה ואבכה. אבל אתה לא נעלמת, לא עזבת אותנו ובליבנו את חי. כל-כך למדתי ממך כל-כך הרבה הכרות מאישיותך העצומה משמחת החיים שלך מטוב לבך השופע ומצחוקך המתגלגל החברות הנצחית והנאמנה שלך בכל מקום שאלך אזכור את החיוך הרחב, העיניים הערמומיות, השיער השחור המבריק, והתנועות החדות והמרשימות שלך. אני נזכר בתמונה האיומה על האלונקה מכוסה בשמיכה ורק נעליך מבצבצות נדמה לי שמתחת לשמיכה אתה מחייך וצוחק וזורק איזה בדיחה. ארז למרות שאתה פיזית לא איתנו למרות שאתה פיזית נהרגת, אתה תמיד תהיה איתנו חי, חי, אוהב אותך אלון אסור שבט אופק | למה עשית לי זאת?איך יכולת ללכת כך סתם ולהשאיר אותנו פה אחריך בוכים בוכים עליך איך הלכת ואמרת שלום אני חוזר בעוד שבוע איך יכולת לשקר לי כך. איך נתת להם שיודיעו כך בקרירות "ארז בצלאל נהרג!" איך נתת להם למסור רק את הודעתך האחרונה איך יכולת ללכת כך בלי להגיד אפילו שלום איך הלכת והשארת אותי כאן עם המון המון דמעות. סמדר הורוביץ שבט אופק | דברים לזכרו / רונן קנטור"מה העינינים כאן בשבט, איך הרשג"ד?" - אלה מלותיו של ארז בצלאל שבועיים לפני שנהרג. ארז בא לבקר בשבטינו ביום שבת - טיפוסי לאחר שקיבל חופשה של יומיים. אפילו אז בצבא בחופשה מלבנון הוא בא לבקר אותנו. באותו ערב ליוויתי אותו לתחנת האוטובוס ברחוב אפטר. סיפר לי ארז שיש כמה דברים שהוא לא אוהב בגרעין ושהוא רב עם אחד שישן איתו בחדר בלבנון ועוד סיפורים מהצבא. לא האמנתי כאשר אמרתי לו שלום, שלא אזכה לראותו שוב. פתאום יום חמישי אחר הצהריים טלפון בשעה 4.15, יוסי לוי על הקו נשמע קצת בוכה או מצונן: "קנטור, תגיד לחברה שארז נהרג". אני לא הצלחתי לעכל את דבריו ושאלתי בסתמיות: "יוסי על מי אתה מדבר בכלל, איזה ארז?" ואז הוא ענה לי בפשטות: "ארז בצלאל, תודיע לכולם". רצתי לחדרי והסתגרתי לשעה. במוחי ריצדו השעות היפות שהיתי שותף להם עם ארז. לראשונה הכרתי את ארז בהיותי מדריך כאשר ארז היה רכז הדרכה בשבט וביחד עם יוסי נווטו את השבט. זכורים לי ישיבות המדריכים במועדון כאשר ארז היה נכנס עם בדיחה חדשה כל פעם, בכלל חוש האומור שלו היה אחד הדברים שהכניס אוירה בשבט. ארז ביחד עם אלון וטל חברי שכבת "נטיף" ציפו לזכות בתואר מקום ראשון בכדורגל, אך אנו חברי שכבת "ביס", ניצחנו אותם 3:1. זכור לי את ארז עומד בשער ומעודד את חבריו, כל גול שקיבל התווסף העידוד שעודד אותם. לקראת מחנה הקיץ כאשר התברר שיוסי ישהה במילואים בתקופת המחנה, הוקמה ועדת החמישה שאני הייתי בתוכה. היינו אמורים להוציא את מחנה הקיץ. אך כרגיל, לא יצא מזה כלום וארז לקח על עצמו את משימת מחנה הקיץ, הוא עבד יומם ולילה וכאשר כמעט נשבר, פנה אלינו, אלי ואל חגית ואל עוד שניים שלושה אנשים וביקש שנקל את משאו. ניסינו אך את הרוב הוא ביצע. ערב היציאה למחנה, חלו החניכים במחלה וארז היה היחידי הבריא. את האופניים של ישראל הוא התעקש להשאיר עומדות על כנן והמציא להם ג'ק אוטומטי. במחנה עצמו שררה אנדרלמוסיה שלמה ורק הודות לנווט טוב של ארז זכינו למחנה מוצלח יחסית, מלבד המחלות. ארז התמלא פחד מפני ההורים וביום ביקור ההורים, ברחנו אני והוא והתחבאנו עד גמר הסערה. את הארטיקים שרצה לתת צ'ופר למדריכים שכח באוטו של מרגלית ועל כן, כאשר חזרנו לת"א ובאנו לקחת אותם כל הבגז'! היה מלא בארטיקים שנמסו. קורס ההדרכה שאני השתתפתי בו זכור לי שהייתי ארבע ימים בחווה ואז באנו לחורשה קצת שבורים, ומי אנו רואים? פרצוף מוכר, ארז אך הוא התעלם בכלל מהיותנו באיזור והמשיך בעיסוקו. בהמשך עוד גער בנו על שניסינו לשבור את מעטה הקשיחות שעטף סביבו. ארז היה אדם אשר ניתן היה לסמוך עליו, אחד מהאנשים הנדירים שניתן למצוא, תמיד היה צוחק ולא נכנס ללחץ. דבר לא הטריד אותו, בדרן אמיתי - תמיד היה מספר בדיחות ללא הרף. ביום מותו אבד לשבט אחד מעמודי התווך שלו, אחד ממקימיו החשובים ביותר. הרבה בזכותו השבט עומד כיום כפי שהוא, זה היה בחור שכמוהו אין בנמצא, כמוהו זוכה דור רק באחד. הוא היה עבורינו כחבר, כאב, כרע, וכל זאת למרות גילו הצעיר. רונן קנטור שבט אופק | רגלים יחפות וג'ינסרגלים שזופות ומכנסי ג'ינס ואחרי זה צעקה - ארז. אך הוא לא ענה רק הביט. ואני ידעתי שזהו אתה לעולם לא תחזור אז למה הוא הופיע כך רק ברגלים יחפות וג'ינס בכדי להסביר לי שלעולם לא תחזור ואיך הביט בו שנית, בזה שניפץ, את תקוותי האחרונה לראות אותך שוב ארז מתי תשוב? סמדר הורוביץ שבט אופק | ה' נותן ולוקחאם אתם אומרים שה' נותן ולוקח אז למה הוא לוקח את מה שנתן למה הוא גודל, וטופח אם ידע שימות במלחמה. למה הוא הפגיש בינינו בכדי שאעמוד ליד הקבר ואבכה אז אם אתם חושבים שה' נותן ולוקח אז למה הוא נתן את מה שידע שיקח. סמדר הורוביץ שבט אופק | דברים לזכרו של ארז22.3.84 דברים לזכרו של ארז הנער ארז, חברי הטוב, כפי שהכרתיו מימי הינקות הראשונים, כפי שהיינו אז בני חצי שנה לערך, גדלנו יחד באותו בנין בקרית-שלום. יחדיו עברנו את הגן, בהמשך, לימודים בבית-ספר יסודי "בגבעת השלום" ומעבר לשעות הלימודים נמשכה חברותינו גם בתנועת הצופים שבט "הגבעה" ובה ארז היה מבין הפעילים ביותר בתנועה. לקח חלק בכל עשייה, וכן היה ידוע כדמות הדומיננטית המצחיקה ביותר בתנועה, עליצותו ובדיחותיו היו לשם דבר בקרב החברה בשכונה ותמיד היתה אצלו בבת צחוק על פניו שלא משה לעולם ואם שאלת את ארז איזו שאלה, לתשובה שקבלת חייב היית לצחוק, כי כזה היה ארז, פשוט "מצחיקן". זכור אזכור את ארז כבעל נשמה טובה למרות גילו הצעיר יחסית, עזר בכל מאודו לזולת. ידועה העובדה שארז לקח על עצמו לטפל בשכונה באישה קשישה וערירית והגיש לה סעד ככל שיכל. בביתנו היה ארז כבן בית, ואימי אהבה אותו יותר מכל חברה בגלל כל תכונותיו הטובות שהיו לו. היא מספרת בין השאר, על אפיזודה קטנה, מעשה בבסקויט שהוגש לארז שהיה ילד קטן והבסקויט היה סדוק ואז פרץ בבכי מר וכך אמר - "לא רוצה זה ש-ב-ו-ר". כשארז היה חייל ושירת אי-שם בלבנון, אני הייתי בחופשה לאחר גמר טירונות. לפתע בשבת בבוקר, הופיע ארז לביקור בביתי ולאחר שלא ראיתיו מזה זמן רב. על כן התחבקנו והתנשקנו וכמובן העלנו חוויות וכשהגישה אימי קפה ועוגות, הזכירה לארז את ענין הבסקויט והוא פרץ בצחוק רם. אולם לדאבון ליבנו זה הצחוק האחרון שזכינו מארז עת הגיעה אלינו, מאוחר יותר, הידיעה המרה שארז ידידי ורעי הטוב נפל חלל בלבנון והוא עדיין צעיר לימים ויחדיו עמו נקטפו כל החלומות הטובים אשר הגה בחייו אך לא זכה להגשימם. "תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים" וזכרו לא ימוש מאתנו לעד. אמן - אמן. שמוליק דורון שבט "הגבעה" קרית שלום |
