מספר המג"ד ויקטור מיימון: "הרצל בוקר הודח מתפקידו. הייתי אחרי לימודים ותפקיד סמח"ט. הגדוד היה במצב ירוד. מ"פים, מ"מים לא תפקדו. חיילים "לא שמו". חיילים באו - הלכו. לגדוד לא היה "אבא" חזק (חטיבה, פיקוד נח"ל, פיקוד צפון). הגדוד הועבר בלי סוף מגזרה לגזרה. היה פחד ותבוסתנות עצומה. לא רצו לצאת לסיורים. לא רצו להשתייך. החיילים היו עייפים ורצוצים ולא יכלו לעמוד במשימות ובדרישות. 4 חודשים אחרי תחילת המלחמה - טרטורים, הצטברות של "חוסר הצלחה". חוסר אמון, חוסר יחס. שיחקו עם הגדוד מה שהביא להקמת החטיבה. עלינו לחרמון, הר דב. עבודה שיקומית. חלק מהקצינים שלחנו הביתה. מחלקה אחת תמיד באימונים. ביקורים יומיומיים במוצבים. היה חוסר אכפתיות ומודעות מבצעית, הביקורים נועדו לבדוק ולעודד. מי שלא בסדר הוענש. הבנות ביקרו להעלאת המוראל. בנתיים הוקמה החטיבה. ישבה בתוך לבנון. לא יכולנו להיות בקשר איתם. עדיין לא הורגשה. ינואר 83 - אימון חטיבתי ראשון. המח"ט ה-2 מנחם זטורסקי אחרי אימון 3 חודשים, קו בלבנון. אפריל 83. ישבתי ב"אפיק" - צפונית מאוד בגזרה המזרחית בקעת הלבנון. תקופה סוערת מאוד - הרבה התקלויות, עליות על מוקשים, סיורים. 12/5/83 - תקרית עם מחבלים בה נהרג ארז בצלאל ז"ל. 27/5/83 - תקרית נוספת בה נהרג רונן יפה ז"ל. יום לפני שעזבנו את הקו - הייתי בסיור חפיפה עם המג"ד המחליף. עלינו על מוקש. המג"ד השני (אדרת ז"ל) נהרג. אני נפצעתי ומאז הקשר שלי עם הגדוד והנח"ל נותק." |