אברהמ'ל בבגדי חאקיאיש פשוט היה אברהמ'ל. ללא כחל ושרק לא עסקן ולא דברן, גם לא כתבן. איש ההולך לתומו, בצנע, בעבודה ויצירה מוצא את סיפוקו השלם. בבגדי חאקי התעלה. נדמה, שלעתים רחוקות ראינוהו בבגדי-אחר-עבודה רוב ימיו התהלך בבגדי עבודה ובמדי חאקי של המגין. בחדשים האחרונים היה גם לנוטר במקום. איש פשוט היה לסמל לגדולים ממנו בתורה, אולם לא בעבודה. הבו גודל לאיש הפשוט. חבר אשר ראה אותו, לאחר מותו, מספר: הוא שכב על האלונקה כגבור, כאתלט. שריריו החזקים מכווצים, החזה הרחב חשוף, עיניו התכולות פקוחות לרווחה - כרגיל. ללא סבל ויסורים נרצח ברגע אחד - ועיניו נשארו פקוחות כמקודם, עת צעד הביתה. צנוע בהלכותיו ותובע מעצמו הרבה - כה חי אברהמ'ל. צנוע ושקט, ללא אומר ודברים, לפתע נדם ואיננו. כך הלך מאיתנו אברהמ'ל. לפעמים יש רצון להשלות את עצמנו. נסע אברהמ'ל, שום בעיניניו וגם יחזור. אזניו קשובות היו כבר בזמן האחרון לתביעת גיוס חדש של המגינים. אולם רק רגעים נמשכת האשליה. ככל אשר תפנה רודפות אותך אותן עינים תכולות, פקוחות לרווחה -ברגע האחרון לחייו הצעירים והפוריים. אברהמ'ל הלך המפעל נשאר. חיים מ. מתוך 'אברהם זלצמן -שלושים למותו' בהוצאת קבוצת ניצנים תש"ח. מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח. | קץ החלוםזעקה אלמת מנסרת בחלל אברהמ'ל איננו, חברנו נפל יד אויב אכזרית וקשה את אילן חייך באבו כרתה - בלכתך בדרך, יחידי, ללא נשק ופעמיך לשלום, לקבוצה, למשק. בדמדומי הערב נורה כדור מן המארב ואתה כרעת -נפלת -ותשכב... ולא נבא לך לבך כי זו תהיה אחריתך. אחר ונשגב היה חלומך: - חלמת על עמל, בנין ויצירה על הקמת ישוב עברי בשממה, גם על מלחמה חלמת - מלחמת מצוה של אומה שאחרי אלפיים שנה - חוזרת סוף סוף להיות לעם בארצה. ותלחום לקיים המצוה הקדושה... זה היה חלומך אברהמ'ל - כחיל עברי כאכר עברי חלמת - ובלא עת נדמת - - - ואנו נשבע על קברך הרענן לא נשקוט עד כי נקח נקמת דם דמך השפוך נקום שבעתים וידע אויב: דם עברי - אינו מים מ י ר ה . מתוך 'אברהם זלצמן -שלושים למותו' בהוצאת קבוצת ניצנים תש"ח. מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח. | עם מותוכה קשה הוכינו, שכל ניב יחויר לנוכח עצמת הכאב. עוד אנו המומים משנוכל לתפוס את כל הצער, העלבון המכה האכזרית אברמ'ל נרצח מן המארב, סמוך למשק, בכביש הראשי, על יד משמר נוטרים ערביים. הרוצח לא נתפס, רק הגופה נמצאה... אין השלטונות יודעים ידו של מי היתה בזה - אף כי הכדור היה רשמי. על יד הקבר הרענן נתבע מאת הכוחות השליטים לגלות את הפשועים. לא נשקוט ולא ננוח עד שתיענש כנופית הרוצחים. החיים הצעירים שקופחו, הדם הטהור שנשפך יזעקו מן האדמה. אל ניתן שדם יהודי יהיה הפקר! אברמ'ל נפל. כמה אכזריות מקופלת בשתי מלים אלה. בימי ציפיה והתכוננות להכרעה נפל בשרתו את המפעל. לא רבים שמעו על אברמ'ל. היה נחבא אל הכלים. אולם חבריו במשק, המאות שעשו יחד אתו בשירות, ידוע ידעו, כי ימיו היו קודש לארץ, כי היה נאמן העבודה, נאמן הבטחון הפנימי, דרוך לכל צו, מוכן לכל פעולה - ועושה הרבה. וכאשר חזר למשקו, לעבודה אפורה, ידע למזג את שלמד משך שנים תוך טיפול בבעלי חיים, בשתיל-רך, בחתימת דשא, בפרח, ותוך עבודתו של הישוב. אברמ'ל היה בין הצעירים במשק, אבל למסירות, לאומץ רוח, לדעה צלולה - אדם בוגר היה. אכן, לא רק המשק הזה היה שלו - כל הארץ לו היתה: כל הר וגיא, כל משעול ושביל. הוא שוטט ותייר אותה לארכה ולרחבה. אבל הבית הזה היה יקר לו, גם בשנים ההם הופיע אצלנו לשאוף רוח, להינפש ולאגור כח לקריאה חדשה. אברמ'ל - שמעת את פעמי המשיח, אבל לא זכית ליום התגשמות החזון, נמצא ניחומים בזה שהיום בוא יבוא והוא קרוב. בית ישראל יקום ולך נקים מצבה על האדמה הזאת, בביתנו הנבנה ביסורים ובעמל. שלום לך מחבריך, מילדינו הרכים, שלום מכל רגב אדמה ומכל אבן, מכל עץ ושיח,מכל נטע ופרח. שלום מחברים רחוקים מן הבית, שלום לעפרך. צבי קד. מתוך 'אברהם זלצמן -שלושים למותו' בהוצאת קבוצת ניצנים תש"ח. מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח. |
