רשימות לזכרו

ממכתבו של האח יוסף | לדמותו של בורקהכמה דברים בולטים שנחרתו בזכרוני על בורקה תובעים את בטוים. הם עשו עלי רושם חזק, אז כשקרו ועודם ממשיכים לחיות בזכרוני כקובעים את דמותו.
ראיתיו בתנועה, בכל גילוייו - בשיחה רצינית, בשירה. הנה שבת 1932, בורקה חניך הגימנסיה העברית בריגה. כבר אז בהיותו עדיין נער גבוה, רחב, בלורית פרועה מתנופפת לרוח. ללימודים לא התמסר, כי העבודה בתנועה דרשה את כולו ולה הקדיש את כל מרצו וזמנו. גם לבית היה יכול לתת לא מעט, אילו רק מצא את הזמן לזה כבן לאם, שפירנסה את עצמה ואת בניה מחנות תבואה, ואשר כל הבנים צריכים היו להשתתף ולעזור בה. לבורקה היה קול ערב וחזק, והחתן המפורסם ידלובקר, מריגה, התרשם ממנו יפה ואף המליץ עליו בפני מנהל הקונסרבטוריון. זמר אופרה הסכים ללמדו, אך דרש ממנו תנאי אחד - להפסיק לאמץ את קולו בשירה בסניף. זמן מה עמד בורקה בתנאי זה. אך כמה זמן יכול היה להתאפק כשהחברים הפצירו בו בלי הרף לשיר.
בורקה מדריך בפלוגה צופית, העבודה בסניף סוערת, ודורשת את כל התמסרותו. בורקה נאלץ לותר על לימודו ולצאת להדרכה לסניפים בערי השדה. והוא עוזב את בית הספר, את ההשתלמות ויוצא לפעולות, אשר למראית עין נראות כלמעלה מכוחותיו (מבחינה תרבותית, אולי), אך כח הארגון אשר בו ואישיותו הנפלאה, החבר הטוב שבו, עשרו הנפשי ונכונותו לכל - מצליחים את דרכו בכל פינה אשר יפנה ומחבבים אותו על כל חבריו.
עמדתי רק על צד אחד בו וברצוני להסתפק בזה. שירו החזק והצלול נשמע במסיבות, במסעות וטיולים. הדם נישא באזני עוד עכשיו.
רבות הייתי נותן לו יכולתי עוד פעם לראות את בלוריתו הפרועה, את קומתו רחבת הגרם ולשמע שירתו הערבה.
טוביה

מתוך חוברת שהוצאה לזכרו

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח | עם זכרו של בורקהבורקה! אלו זכרונות מעלה השם הזה! שמו מסמל תקופה בהתפתחות הקבוץ, תקופת בראשית, תקופת ההתלהבות!
כי כזה היה, בורקה וההתלהבות - שמות נרדפים היו:
באפיקים, בלילות הקיץ, היה נשמע קולו מעל לכל יתר הקולות בשירה. בורקה, התלהב מאפיקים, התלהב מהעבודה, התלהב מהגרעין, התלהב מהאהל.
בבנימינה - בורקה המזכיר הראשון שך הקבוץ. הוא עבד יום שלם בבית האריזה עבודה קשה מאוד. היה נוהג להחליף את העובד בעבודה זו פעמים אחדות במשך העונה, כי אף אחד לא יכול היה לעמוד בה עונה שלמה. אך בורקה עבד כל העונה ויחד עם זה מצא עוד כוח ומרץ בעצמו למלא את התפקיד של מזכיר הקבוץ; זכורני, בקיץ ההוא קבל פרונקל גדול על הברך ושפשוף הארגזים עם סחיבתם היה גורם כאבים איומים. אך מה לעשות - צריך לעבד. וכי מה פרונקל כשצריך לעבד?
בורקה נקרא לפעולה. באיזה התלהבות נענה! בביקוריו הקצרים במשך זמן אימוניו הדביק את כולנו בהתלהבות לענין הימאות. גמר את הקורס בין הראשונים. וכשבא זמן הפעולה, נקראו אך המובחרים ובורקה בינהם.
הלקרא לזה אינטואיציה? בורקה לא רצה לנסע. מי יודע איזה מחשבות היו לו בליבו, אך כשהחליט על הליכתו, פנה אל אסיפת הקבוץ בפניה נלהבת ומשכנעת: הפעולה היא סודית, חשובה מבחינה לאומית והיא עומדת מעל לתביעות הקיבוץ. אמנם הרשות ניתנה לכל אחד לסרב, אך בורקה רצה שהקיבוץ ירצה ולא רק הפרט, כי על כן חבר הנהו בחברה שבידה להחליט בעניני הפרט. והוא שיכנע את הקיבוץ לענין התגיסותו. ידענו, כי זאת היא חובתנו כלפי הישוב כולו. ידענו גם כי מתאים הוא לכך.
ביום ההולדת הראשון לבנו הרך ראינו את בורקה בפעם האחרונה. לעיני כל ניכרת סערת רגשותיו. כל הכרתו חייבה אותו לצאת, אך רגשותיו דברו אחרת. וכל כך רחוק היה מרצון הרפתקנות, מכבוד מדומה - כל מאוויו היו לחיות בארץ, בקיבוץ, ללוות את התפתחות קבוצו. אך הגורל רצה אחרת.
עברו חודש, חודשים - לא שמענו על בורקה דבר. הופרחו כל מיני שמועות, אך אי אפשר היה לקבל הודעה רשמית מהמוסדות המוסמכים. טרם ידוע.
לאט לאט עלה הספק, והפך ליאוש. כעבור זמן רב, כשכבר פסה התקוה מלב כל אחד וברור היה ללא ספק: שאין למה לחכות - הודיעה הסוכנות באופן רשמי, כי בורקה וחבריו אינם.
שלום לך, בורקה ומנוחות. אין לנו קבר ולא מצבה. אין בידנו אף התאריך הברור, בו נוכל להתיחד עם שמך. על כן נזכירך תמיד, בכל עת ובכל שעה.
שרה ב.

מתוך חוברת שהוצאה לזכרו

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח | הנאמןאם כי בורקה איננו איתנו כבר הרבה זמן, אך דמותו עוד חיה אתנו ואזכור אותו כל ימי חיי אני. אזכור את בורקה מהימים הראשונים כשרק יצרנו את הגרעין באפיקים. גם הוא היה אז חדש בארץ, אך היה מורגש שהחיים החדשים האלה הם הכל בשבילו. הוא נכנס לחיי הגרעין בכל נפשו. את כל מרצו ויכלתו מסר לרעיון המשותף שלנו. כשבורקה הופיע באיזה חוג מצומצם או ישיבה, או אפילו סתם מסיבה קטנה, מיד היתה זו הופכת למסיבת רעים שמחה ועליזה. עצם נוכחותו כבר הספיקה. היה מתחיל בשירה כשבת צחוק ידידותית על שפתיו. מי לא אהב את ה"הורות" של בורקה? הרבה חברים יזכרו את רקודו המיוחד במינו בזמו המדורות הראשונות על יד החורשה. אלו רגשות נעימים הביא לנו בשירתו ובקולו הנעים!
גם בזמנים הקשים ביותר ידע בורקה לחזור מהעבודה ולהתחיל לשיר, לשמוח ואף לרקוד. הוא היה אחד היסודות שליכד אותנו כחברה ועזר לא במעט לעובדה, שהחזקנו מעמד יחד. הרבה חברים יזכרו את בורקה גם מתקופת המשמרות לעבודה עברית. נדמה לי שבורקה לא פסח על אף פעולה אחת, בכל מקום היה לא רק משתתף, ראשון היה. ראשון ליציאה למשמרת, ראשון לכל דבר.
גם בשטח החברתי נתן בורקה את שלו. היה חבר פעיל וער בועדת החברים הראשונה. לא פעם היה מתיחד עם חבר בפינה ומשוחח שיחה שקטה, רצינית ולבבית. ידענו ברגע זה, שבורקה מנסה להפיח אמונה בלב חבר מתאכזב, מנסה לתת להבין, שאנו עוד צעירים וחסרי נסיון ואין להמנע מכשלונות, אך צריך להאמין. בכל עת היה מוכן לעזור לחבר בכל יכולתו. אם את ענין התגייסותו רבל ברצינות ובתמימות. היו לו גם אפשרויות אחרות ללכת לפעולות פחות מסוכנות, אך הוא נענה לקריאה להסתכנות הגדולה. בימי חופשתו, כשהיה בא הביתה היה מספר לחברים משהו מפרטי אמונו. כשבא לחופש האחרון, אמר לחברים:"נדמה לי, שמפעולה זאת לא נחזור". כולנו הבינונו את רצינות דבריו, אך הוא נפרד מאתנו בבת צחוקו הטובה. מאז לא ראינוהו יותר. גאים אנחנו על שחבר כבורקה היה בתוכנו.
שמואל פ.

מתוך חוברת שהוצאה לזכרו

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

הדפסה | שלח לחבר | תגובה
חזרה