אחי היקר / נעמי ורמולןמאותו רגע פתאום השתנה לי החלום לסיוט לא רציתי יותר, כבר לא היה לי איכפת שום דבר כבר לא נראה לי חשוב הכל השתנה, כלום לא נראה אותו דבר רק אותך רציתי רק אותך. עצוב לי, לא יכולתי לחשוב הבטתי למעלה, רק רציתי לצעוק הנשימה נתקעה לי בגרון, בגלל זה לא בכיתי אולי אם אלחש, תשמע אותי הרוח אבקש שתימור עליך, כמו ששמרת אתה עלינו כמו ששמרת אתה. לילה אחד באת אלי לחלום חיבקת אותי ואמרת לי שהכל יהיה בסדר למחרת בבוקר התעוררתי לראשונה מאז אם חיוך על פני. עכשיו האמנתי רק ממכך הייתי צריכה לשמוע שהכל יהיה בסדר רק ממך. יום אחרי יום אני חיה את חיי חיה עם הידיעה שאתה מביט עלינו מלמעלה אל תדאג כשמידי פעם קשה לנו והלב שוב כואב כי אתה שווה את כל זה. ככה לא נשכח. עוד דבר אחד רוצה שתדע, אותך אוהב לעד אותך אוהב לעד אחי היקר. | יונתן יקירי / אמא של יונתןיונתן יקירי. איזה כבוד זה לכתוב ולספר בספר על בני יותנן. לישראל נתתי את ליבי. אלוהים בחר בישראל ועשה אותה לארץ מיוחדת ואת זה אני רואה ומרגישה. לפעמים. אנחנו כולנו מקבלים תגובות נגטיביות רק בגלל אהבתנו לארץ ישראל. אבל איך זה אפשרי? (הגישה) השלילית שאנו לפעמים מרגישים. אתה יונתן יקירי, את חייך היפים והצעירים נלקחו ממך. אתה יקירי יונתן, הצלת כל כך הרבה חיים בגלל בחירתך במקצוע המסוכן, חבלן משטרה שנלחם בטרור. אתה יקירי יונתן, תמיד היית כשצריכים אותך. אתה יקירי יונתן, שנתת את אהבתך לישראל. אתה יקירי יונתן, שהיו לך כל כך הרבה חברים. אתה יקירי יונתן, הערכת את החיים. אתה יקירי יונתן, כבר איננו. אתה יקירי יונתן, חסר לנו מאוד. איפה שאתה הפסקת, משם אנחנו נמשיך. ואנחנו תמיד נעמוד לצידה של ישראל כמוך. העננים לוחשים את שמך המקסים. המדבר פורח כמו פרח. אתה יונתן יקירי אהובי כמו מים מתוך סלע. לעולם לא נשכח את מה שעשית אתה בליבנו תמיד. אמא של יונתן | עשור / ערן חזק (28.12.2010) דברים לרגל עשור למותו של יונתן ורמולן אומרים שהזמן עושה את שלו. ובכן, בדרך כלל זה נכון רק שלפעמים האובדן מכה. זה יכול להיות בגלל מילה שנזרקת לחלל האויר, שיר ברדיו או בדידות רגעית והדמעות חונקות מאליהן. והגעגוע.... ועוד אומרים שלכל אחד יש תחליף. ובכן, כבר עשר שנים שאין לי אחרי מי לנסוע בשבילי הארץ בעיניים עצומות. ובמקום להרים כוס משקה איתך כבר עשר שנים שהשפתיים ממלמלות לחייך ג'ונס לפני לגימה. ובמקום לדבר איתך אני מדבר עליך ועל איך פעם היינו. וכבר עשר שנים שסוף כל אזכרה מסתיים בטקס פתיחת בירות מעל קברך, וכמובן לא מזניחים גם אותך. כך קבענו שיהיה. התפקיד הזה שנטלנו על עצמנו מבאס, את הדברים הרעים שקורים יודעים ישר. אנשים משלמים עליהם בחייהם ובשלמות גופם ואחרים בתפקידם. ומה אם אפשר היה אחרת? תאר לך שהיינו יכולים לדעת שהצלנו נפש אחת, אדם אחד. ותאר לעצמך שהיינו יכולים לקבל מבזקים עליו מדי פעם. הנה הוא חוזר לאהובתו בזכות שיקול דעת נכון שהפעלנו. הנה הוא כורע ברך ומציע לה בזכות העובדה שחתכנו את תייל ההפעלה בזמן. והנה הוא, אבא מאושר כמו שאתה לעולם לא תהיה, מחבק את בנו, רק בגלל שהתעקשנו שאף אחד לא דורך פה חוץ מאיתנו, עד שנאשר שבטוח. איזה כיף היה אם רק היית יודע, אם רק מישהו מאיתנו פה היה יודע. ולהורים שכרתו ברית דמים עם המדינה הזו שלנו, שהשאירו בה בשר מבשרם, ברצוני לציין שוב את אצילות הנפש בה ניחנתם. לא הרבה יודעים את שעבר עליכם בשנים האחרונות, את המלחמה על שמו הטוב של יונתן ושלכם כהוריו, את הכאב והבכי ברגעים הקשים ואת דמעות ההקלה כשכל זה נגמר סוף סוף על הצד הטוב ביותר. וכל זה בשקט האופייני, באותה התנהגות אצילית. במדינה בה רוצים ועדות חקירה ועריפת ראשים יש לכם אמירה אחרת, כזו שרצוי שתישמע: וכך אמרת לא פעם: הוא כל כך אהב אתכם. כל כך אהב את העבודה ואת המדינה ואין לנו אלא להודות לכל מי שהיה חלק מחייו, שהיה שם איתו ושנמצא כאן איתנו מאז, בחלקת העולמים הזאת. כבר למדתם היילי ומחיל שדלתנו פתוחה בפניכם בכל עת מהצפון ועד לדרום. אעדכן אותך יונתן ששקט עכשיו, שקט יחסי. שהיחידה פורקה. שעדיין יש חיילים על הגדר אבל אנחנו כבר לא ביניהם. שעמרי ואני עדיין על 2 גלגלים ושאסף קיבל סוף סוף יחידה משלו. שהחורשה לזכרך פורחת. ושאנחנו פה חבלנים לוחמי ימ"מ וחברים כל שנה, ונמשיך להיות. |
