|
אריק, בחור פשוט, צנוע, נעים-הליכות, ללא גינוני סאלון מבריקים, ללא חיוכים מעושים המסתירים את הכוונה האמיתית של הדברים. ישר וגלוי עד להדהים לפעמים. היום אתה כבר לא רגיל לאנשים כאלה. כאשר הוא חולק על דעתך או שאינו מסכים אתך בדבר מן הדברים יאמר לך זאת ישר בפניך, בעיניים בהירות, מישירות מבט, של אדם השלם עם עולמו. אינו כופה עליך את דעתו, אך לא יהסס לתביעה, גם אם לא תתקבל. ומאידך גיסא תמיד יש לו מילה טובה בשבילך, עם חיוך נערי, תמים משהו שעוד לא התבגר. טוב-לב נדיר כזה, עם תמימות ואמונה באדם. יושר כזה לא מצוי ואמונה שהעולם בעצם הוא טוב, חדוות חייט ושמחה על כל דבר פעוט. כאשר פגשת בו, תמיד היה חיוך רחב נסוך על פניו. חיוך חברי וחם כל כך, שידעת כי הוא יוצא מן הלב ואין בו מאומה מן הזיוף. וכאשר דיבר, לא שמעת ניסוח מצוחצח של מילים יפות, אלא מילים פשוטות היוצאות מן הלב. רק חבריו יודעים את גודל האבידה. היתה אצלו מסירות ונאמנות ללא גבול לחבריו וידידיו. כאשר מישהו מחבריו נזקק לעזרה כל-שהי, אריק .היה תמיד במקום, מושיט יד לעזרה, בפשטות ללא גינונים מרובים או חשבונות כלשהם. אף לא היית צריך לבקש ממנו. הוא היה דוגמא של חבר אמיתי, ידיד וריע בכל עת. קשה לדבר עליו בלשון עבר, לומר "הוא היה". אתה מצפה שיקפוץ לביקור מדי פעם כדרכו, ללא הודעת מראש, כפי שנהג תמיד, במין צורה "לא מנומסת", אבל נעימה שלאחריה אתה יודע מהו חבר אמיתי לאדם. אך המציאות באה וטופחת על פני, מדי פעם בפעם ואז אתה נזכר שאריק כבר לא יבוא לבקר. כי "הוא היה". |