|
גורלו, סבלו ומותו של אשר היכו גלים בלבות הנוער העברי, ובמקום להרתיעו מפעולה כמזימת השלטון הזר הסעירו את רוחו והביאו רבים לשורות אצ"ל. דמותו של אשר שימשה מקור השראה וכוח לצעירים אלה. ביום כ"ט בתשרי תש"ה יצא אשר כבימים קודמים להביא את דבר הארגון הצבאי הלאומי לתושבי חיפה: עם בן זוגו עבר בחוצות העיר והדביק את כרוזי אצ"ל. משמר שוטרים הפתיע את הצעירים ופתח עליהם באש. אשר נפצע בירכו, אך בעוד הדם שותת מפצעו החל בורח. רגלו הפצועה מעדה, והוא נפל בשבי השוטרים. כאשר הובא לתחנת הסי.אי.די. הוטרד בשאלות שונות, בעוד הכאבים ברגלו הולכים וגוברים. משסירב להשיב, פרט לשאולות על שמו וכתובתו, הצביע החוקר על פצעו השותת דם ואמר: "אם לא תשיב לשאלות, יושם ק לחייך לאט לאט, כדם הניגר מפצעך". אשר לא נרתע מן האיום. משנואשו החוקרים, החליטו להעבירו לבית הסוהר בעכו. שם נכבלה רגלו הבריאה למיטת הברזל, בעוד ברגלו השניה תקוע הקלע ואין איש מטפל בה. רגלו הלכה והעלתה רקב, חומו עלה וכוחותיו עזבוהו. רק אחרי 24 יום, כאשר נראה היה כי אין עוד תקווה לחייו, הועבר לבית החולים בבת גלים, שם נותח ונקטעה רגלו. יומיים לאחר הניתוח הוציא את נשמתו. כך באו אל קיצם חיי לוחם צעיר אשר ביום עסק בלימודיו ואת לילותיו הקדיש למלחמת הקודש. בהיותו בן שמונה שנים עלתה משפחתו מברסלאו והשתקעה בכפר חסידים, מקום שם סיים בהצטיינות את בית הספר היסודי. לאחר מכן למד בישיבת "הישוב החדש" ו"כפר הרואה".כאשר סיים את בית הספר למסחר "במעלה", נכנס לגימנסיה "אבן פינה" בחיפה, שבה למד עד ליום נפלו לידי הבריטים. |