בשנת 1933 נחנך בנשר בית הספר החדש לילדי העובדים. קודם שכן ביה"ס בצריפים על הגבעה הסמוכה למפעל. על רקע מאורעות 1929 הוחלט להקים ביה"ס חדש ממוגן ובטוח שנבנה מבטון.<br>את ביה"ס ניהלה ועידת התרבות של שכונת נשר בראשות זאב לויט. המורה המיתולוגי של ביה"ס היה אליעזר שמאלי, אז מורה צעיר וטרי שלימד ע"פ 'נושאים' והעדיף את הלימוד בחיק הטבע בחוץ על פני לימוד מסודר בכיתה. שיטתו של שמאלי לא זכתה לאהדה רבה בקרב אנשי נשר שהיו די שמרניים באופיים והעניין התגלגל לסכסוך ומריבות מעל דפי העיתון 'דבר'. כעבור זמן מה עבר בית הספר לועדת התרבות של היישוב, שמאלי עזב ובית הספר עבד תחת פיקוחו של 'המרכז לחינוך' והשתייך ל'זרם העובדים'.<br>כמו בהרבה מקומות יישוב באותה עת, היו הלימודים בקבוצות גיל מעורבות כשמספר הילדים עולה בהתמדה משנה לשנה. בית הספר קלט גם את ילדי משק יגור וחלק מילדי כפר חסידים. התכנית המקורית לפיה יהיה צורך לפתוח כיתה חדשה כל שנתיים התבררה מהר מאוד כלא מתאימה והיה צורך לסגור מרפסות ולהוסיף חדרים על מנת לענות על הביקוש.<br>מנהל בית הספר, היה יעקב ניב מהמושב בלפוריה. בנשר הנהיגו יום לימודים ארוך כשהילדים חוזרים הביתה באמצע היום כדי לאכול ולנוח. המימון למורי בית הספר ותחזוקתו הגיע משלושה מקורות עיקריים: הנהלת מפעל נשר, הוועד הלאומי ושכר הלימוד של התלמידים.<br>בימי המאורעות בסוף שנות השלושים הייתה חשיבות מיוחדת לעובדה שהבניין נבנה כולו מבטון. בשעה שהערבים היו צולפים לעבר הצריפים הועברו התושבים שצריפיהם היו פגיעים במיוחד או שגבלו עם מחנה הלגיון הסמוך לביתה ספר 'עד יעבור זעם'. חברי ארגון "ההגנה" בנו בארונות בית הספר סליקים וניהלו שיעורי הגנה במסווה של הרצאות. כן נערכו בו נשפים, הרצאות וחגיגות. במלחמת העולם השנייה הופקע בית הספר ע"י הבריטים לטובת החיילים והלימודים המשיכו להתקיים בבתים פרטיים בכל השכונה ובמשמרות. עם קום המדינה שימש בית הספר גם את הילדים, שגרו בגבעת נשר החדשה, אך המקום היה צר מלהכילם ואז נבנה ביתה ספר נוסף בגבעת נשר.<br>את יעקב ניב החליף משה ונחוצקר ואחריו היה אראל שרון שהיה מורה בבית הספר. עם השנים הבינו בנשר שמורות יכולות ללמד גם בכיתות הגבוהות וגם להיות מנהלות בתי ספר ואחת המורות (הדסה מילר) שלימדה בבית הספר נשר עברה לנהל את המוסד החדש בגבעת נשר.<br>לימים החליף בית הספר את ייעודו והפך לחממה הטכנולוגית ליד מפעל נשר הפועלת בשיתוף הטכניון.<br>(קמינקר אהרן, השכונה בצל ארובות העשן, חיפה 1978, בורשטיין ר', "נשר - השכונה והמפעל", חיפה בהתפתחותה 1918 - 1948, עידן 12, ירושלים 1989.) הדפסה | תגובה |