לאחר החלטת החלוקה באו"ם ב - 29.11.1947 החלו תקיפות הערבים לצבור תאוצה. המלחמה הייתה בכל מקום: לאורך הכבישים, בפרברי הערים המעורבות כמו חיפה ובמקומות העבודה הגדולים בהם עבדו פועלים יהודים וערבים אלה לצד אלה. בבתי הזיקוק עלה המתח כבר בימים הראשונים של דצמבר 1947, אחרי שהוועד הערבי הכריז שביתה בת שלושה ימים כמחאה על החלטת החלוקה. בימים הבאים התריעו כולם מפני אסון שהולך ומתקרב, אך בהנהלת בתי הזיקוק טענו שאין צורך בהתערבות הצבא או המשטרה.<br> למעשה, עד סוף דצמבר 1947 לא עשתה הנהלת בתי הזיקוק דבר כדי לחזק את הביטחון במפעל ולהגן על העובדים היהודים.<br>בשבוע האחרון של דצמבר אירעו כמה תקריות קשות בחיפה. בבוקר ה- 30 לדצמבר עברה מכונית פרטית ובה חברי האצ"ל ליד שערי בתי הזיקוק, האטה, ומתוכה נזרקו שני רימוני יד. מספר ערבים נהרגו ורבים נפצעו. תוך דקות אחדות הפך האזור למערבולת שלא ניתן היה לשלוט בה.<br>הקריאה "אטבח אל יהוד" נשמעה בכל המפעל והחל טבח נורא בעובדים היהודים. כמה דקות אחרי תחילת הטבח דווח עליו למשטרת קריית חיים הסמוכה. ארבעה שוטרים בריטיים ושוטר יהודי אחד חשו למקום והספיקו עוד ללוות קבוצה של עובדים למקום מבטחים. אך הצבא והמשטרה הגיעו למקום רק כעבור שעה ועברה עוד כמחצית השעה עד שהצליחו להשתלט על הפורעים. 39 גופות נספרו באותו יום נורא. עוד כמספר הזה נפצעו.<br>בלילה שבין 31 לדצמבר 1947 והבוקר של ה- 1 בינואר 1948 יצאו כוחות "ההגנה" לפעולת תגמול גדולה בכפרים בלד א-שייח' וחוואסה במבואות חיפה המזרחיים. לערבים היו עשרות הרוגים. לכוחות הפלמ"ח והחי"ש היו שלושה הרוגים בינהם מפקד המסע חנן זלינגר והלוחם עמוס בן דור שעל שמם שכונות בנשר. הדפסה | תגובה |