שבועיים לפני שהחלו <a href="hi_show.aspx?Id=19808"style="text-decoration:underline; color=#9B0101;">מאורעות תרפ"ט - 1929</a> חשו הפועלים במפעל נשר בתסיסה שמתרחשת בכפר הסמוך. מיקום המפעל והשכונה בסמיכות לכפר הגדול הפכה אותם לפגיעים המיוחד במקרה של התקפה. על רקע זה התארגנו הפועלים לשמירה. ביום עבדו ובלילות התחלקו בשמירה על השכונה ועל מפעל.<br>אמנם המפעל הותקף ע"י הכפריים אך הם נבלמו והמאורעות גוועו. בעקבות המאורעות חלה התפתחות בענין השמירה, הודקו הקשרים עם ה"הגנה" ואף הוקמה ועדת ביטחון משותפת למפעל וליישוב.<br>משהוכרז <a href="hi_show.aspx?Id=19809"style="text-decoration:underline; color=#9B0101;">המרד הערבי</a> של ערביי א"י ע"י חאג' אמין אל חוסייני באפריל 1936 השתנה דבר בארץ. כעבור יומיים התחילו מהומות הדמים. התחבורה היהודית בכבישים הותקפה, המשק הושבת, תנופת הבנייה נעצרה ובמקביל גם צריכת המלט. לראשונה נאלצה הנהלת נשר לצמצם ולפטר עובדים, אפילו את הכבשן החדש והחסכוני שבנייתו הסתיימה לא הפעילו.<br>במהלך המאורעות עמד המפעל בפני סכנת סגירה. המצב החדש חייב הערכות חדשה: על מנת לשמור על העובדים ולספק עבודה וכלכלה לכמה שיותר מהם, פנה <a href="hi_show.aspx?Id=21154"style="text-decoration:underline; color=#9B0101;">פולאק</a> ליצירת "עבודות יזומות" במפעל כמו הקמת המרפאה ומבני עזר נוספים.<br>לאור הקירבה לבית הקברות המוסלמי המוקם בתוך השכונה, ובעקבות תקיפת האוטובוסים למפעל נהנה מיכאל פולק לבקשות לממן את החזקתם של 12 "הגאפירים".<br>בתחילת המאורעות המשיכו העובדים הערביים במחצבת נשר לעבוד, אך לאחר לחץ של המופתי של חיפה נפסקה העבודה והפועלים הערביים החלו להתנכל לפועלים היהודים.<br>פריצת <a href="hi_show.aspx?Id=34464"style="text-decoration:underline; color=#9B0101;">מלחמת העולם השנייה </a> שינתה את המצב. הצבא הבריטי נזקק לכמויות גדולות והולכות של מלט.<br>(המלט ויוצריו: נשר ביובלו,נשר,1976) הדפסה | תגובה |