ב-כ"ט בנובמבר 1947, הצביעה עצרת האו"ם בעד הקמת מדינות ליהודים ולערבים, וקבעה את גבולותיהן ברוב של 33 נגד 13 ובהימנעות 10 מדינות. המדינה היהודית אמורה היתה להיבנות משלושה חלקים שאינם כוללים את יפו (שתהיה למובלעת ערבית) ואת ירושלים (שתהיה לאזור בינלאומי). היהודים הסכימו להצעה. הערבים דחו אותה, ולא זו בלבד אלא שתקפו מייד את היישובים היהודיים בכל רחבי ארץ-ישראל.<br>הבריטים הודיעו על תום המנדט ב- 15 במאי 1948 ועל גמר הפינוי הצבאי ב- 1 באוגוסט 1948.
תכנית החלוקה של האו"ם הביאה בחשבון לאיחוד כלכלי בין המדינות הערבית והיהודית. אך בדחותם את החלטת האו"ם, שהעניקה להם מדינה, דחו הערבים גם את הצעת האו"ם לאיחוד כלכלי ערבי-יהודי.<br>המנהיגות הערבית הגיבה בהתפרצויות אלימות כלפי אוטובוסים, תקיפת מרכזי ערים, שוד, גזל ושביתה כללית.<br>ארגון "ההגנה" בנשר התחיל לגייס שוב את חבריו. הפעם נערך היישוב לא רק להגנה על קיומו, אלא כדי לפעול על מנת להגשים את חלום הקמתה של מדינה יהודית.<br>בשנת 1947 משתלבים פועלי "נשר" במאמץ לייצר את תת-המקלע מסוג "סטן". צבי הילבורן, מוותיקי החרטים בנשר, וחבריו ייצורו "סטנים" בסדרות של 8 כלים. משמסיימים את הסדרה הם מנסים כל כלי ע"י ירי של 2 כדורים בלבד.<br>בבתי הזיקוק עלה המתח כבר בימים הראשונים של דצמבר 1947, אחרי שהוועד הערבי הכריז שביתה בת שלושה ימים כמחאה על החלטת החלוקה. בימים הבאים התריעו כולם מפני אסון שהולך ומתקרב, אך בהנהלת בתי הזיקוק טענו שאין צורך בהתערבות הצבא או המשטרה.<br> למעשה, עד סוף דצמבר 1947 לא עשתה הנהלת בתי הזיקוק דבר כדי לחזק את הביטחון במפעל ולהגן על העובדים היהודים.<br>ב- 9 בדצמבר 1947 נדקר למוות תושב נשר, משה רובין, בתוך הכפר באלאד א- שייח', כשהוא בדרכו ממקום עבודתו לביתו.<br>בשבוע האחרון של דצמבר אירעו כמה תקריות קשות בחיפה. בבוקר ה- 30 לדצמבר עברה מכונית פרטית ובה חברי האצ"ל ליד שערי בתי הזיקוק, האטה, ומתוכה נזרקו שני רימוני יד. מספר ערבים נהרגו ורבים נפצעו. תוך דקות אחדות הפך האזור למערבולת שלא ניתן היה לשלוט בה.<br>הקריאה "אטבח אל יהוד" נשמעה בכל המפעל והחל טבח נורא בעובדים היהודים. כמה דקות אחרי תחילת הטבח דווח עליו למשטרת קריית חיים הסמוכה. ארבעה שוטרים בריטיים ושוטר יהודי אחד חשו למקום והספיקו עוד ללוות קבוצה של עובדים למקום מבטחים. אך הצבא והמשטרה הגיעו למקום רק כעבור שעה ועברה עוד כמחצית השעה עד שהצליחו להשתלט על הפורעים. 39 גופות נספרו באותו יום נורא. עוד כמספר הזה נפצעו.<br>בלילה שבין 31 לדצמבר 1947 והבוקר של ה- 1 בינואר 1948 יצאו כוחות "ההגנה" <a href="hi_show.aspx?Id=19813"style="text-decoration:underline; color=#9B0101;">לפעולת תגמול </a> גדולה בכפרים בלד א-שייח' וחוואסה במבואות חיפה המזרחיים. לערבים היו עשרות הרוגים. לכוחות הפלמ"ח והחי"ש היו שלושה הרוגים בינהם מפקד המסע חנן זלינגר והלוחם עמוס בן דור שעל שמם שכונות בנשר ועמוס גלילי (רובינשטיין).ב- 21 באפריל 1948 השתלטה ה"הגנה" על שכונותיה הערביות של חיפה ובליל הסדר תש"ח נדרשים תושבי באלד א- שייך וחוואסה להסגיר את נשקם. הם מסרבים ונוטשים את הכפרים. גם יג'ור הכפר הערבי הקטן ליד נשר ננטש. אנשי ההגנה נכנסו לכפרים אלה ומתבצרים בהם מתחת לאפם של חיילי הלגיון הירדני שחנה בסמוך.<br>לא עוברים ימים רבים והלגיון הערבי נוטש את מחנהו. הדרכים לנשר שוב בטוחות ושלוות, אך 30 מתושבי "נשר" נופלים במערכה במלחמת העצמאות.<br><br>
<TABLE width=200>
<TBODY>
<TR>
<TD align=right><a STYLE="text-decoration:underline; color:blue; cursor:hand;" ONCLICK="javascript:window.open('
../show_item.asp?itemId=57&levelId=44863&itemType=0&itemType=0&template=1', 'windowname', 'width=250,height=280
,resizable=no,scrollbars=no');">
<img src="../VF/ib_items/56/icon-seret2.gif" border="0" alt="">
</a></TD>
</TR></TBODY></TABLE> הדפסה |
תגובה
