באוגוסט 1947 ביוזמתם של שני החברים מרים רוגוז'יק וחיים שלח, ובחסות מועצת פועלי נשר נפתח מעון העולים שאז היו גם מעפילים בבנייני המחנה הבריטי שנקנה ע"י הסוכנות. אחרי השיפוץ פתחה ההסתדרות את מעון העולים על מנת לספק מסגרת ארגונית וחינוכית כדי לקלוט עולים בודדים שהגיעו אותה עת מאירופה אחרי השואה. ראשוני הדיירים הגיעו למקום מבית העולים בקריית שמואל. רובם מעפילי קפריסין שאבדו את משפחותיהם בשואה. המחנה יועד לכ- 120 עולים. כן היו בו מועדון, מחסנים, מקלחת וחדרי שירות חיוניים. בחמש השנים שעבד עזר לקליטתם של יותר מ- 1500 עולים חברי הסתדרות, תנאי הכרחי לקבלה. את ההווי והתרבות במחנה סיפקה קבוצת נשים פעילות משכונת נשר שגילו יוזמה וערכו ערבי הרצאות ומסיבות, לימוד השפה העברית וכו'. כבר בחורף 1947 הוכרז על גיוס לצבא, וראשוני העולים ששהו באותה עת במעון השתתפו עם וותיקי נשר בשמירה על היישוב והכביש מפני ההתקפות של ערביי בלאד א-שייח', או שהצטרפו ל'הגנה'. עשרה מחברי מעון העולים נהרגו במלחמת העצמאות ושמותיהם נחקקו לצד בני נשר שנהרגו בהגנה על המולדת. לאורך השנים עברו עוילם רבים במעון והוא היה לביתם הראשון במולדת. בראשית שנות החמישים פתחה ההסתדרות קורסי הכשרה למקצועות שונים לצד לימוד העברית במעון.
(מעשים, ההסתדרות בחיפה בשנים 1945-1953, חיפה, 1953)