סמל אבנר פולטהיים ז"ל
בן משה ורוחמה
נולד בשדה אילן
בד' בחשוון תשט"ו , 30/10/1954
התגורר בשדה אילן
שרת בחטיבת הצנחנים
יחידה: נח"ל מוצנח - גד' 50
התגייס ביולי 1972
נפל בפעילות מבצעית
בי"א בתשרי תשל"ד , 7/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: תל א-סאקי
באזור רמת הגולן
מקום קבורה: שדה אילן
הותיר: הורים ושני אחים

    • מ.א. 2163492
    בן 19 בנפלו
    קורות חיים:
    אבנר, בן רוחמה ומשה, נולד ביום ד' בחשון תשט"ו (30.10.1954) בשדה אילן. הוא למד בבית הספר היסודי בשדה אילן, והמשיך בלימודים על-יסודיים בבית הספר התיכון החקלאי "מקוה ישראל". בקיץ 1972 עמד בהצלחה בבחינות הבגרות.
    אבנר היה נכד למשפחת פבריקנט, מראשוני החלוצים בסג'רה שבגליל התחתון. לדברי מכריו היה "צעיר ישראלי מופתי בכל המובנים, בפשטותו, בצניעותו ובנכונותו לסייע לכל ידיד". ילד עירני ונבון היה אבנר. בגן הילדים ובבית הספר בשדה אילן התגלה כתלמיד חרוץ וחבר למופת. אחד ממוריו ציין את השאיפה לשלמות, שאפיינה את אבנר. "הוא הלך בין תלמידים ומורים זקוף קומה, שמח ויחד עם זאת הרגיש את האחריות המוטלת עליו בתור יצור אלוקי. אבנר שאף לקדש את שם ה' בכל מעשיו". הוא לא היה איש פשרות, ולא קיבל את דבריהם ואת השקפותיהם של מחנכיו כתורה מסיני. הוא התלבט בבחירת דרכו ונשא את נפשו לנתיב מיוחד לו, פרי בחירתו החופשית. בבית הספר התיכון במקווה ישראל שקד על הלימודים והצטיין במיוחד בענף המכוורת.
    קשור היה אל מדריכיו ואל מוריו, אהב טיולים וסיורים ברחבי הארץ, ותמיד התפעם מחדש מתופעות הטבע שנגלו לו בכל הדרך. במכתבים ששלח להוריו ולידידיו תיאר את נופי הסביבה ואת קסמי הטבע. כתיבתו הייתה לירית, פיוטית, והיטיבה להעיד על רגישותו ועל עדינות נפשו. אבנר היה גאה על היותו תלמיד מחזור ע"ו בבית הספר הותיק.
    סיפרה מזל, אחת מחברותיו: "אבנר אהב את 'מקוה', סיפר לי על מקומות החמד שאהב ומצא בהם שקט נפשי. הוא אהב לטייל לבדו. הנוף והשמש היו לו חברה, והוא לא חש עצמו בודד". היו גם שעות אחרות, שעות שבילה בחברת ידידיו, שיחק עמם והתבדח. הם דימו אותו לכבשה, על שום שערו הצימרי, המסולסל. כשסיים את לימודיו היה עלם גבה-קומה וחסון, בעל עיניים חומות שהביעו אהבת חיים וטוהר.
    אבנר גוייס לצה"ל בשלהי יולי 1972 והתנדב לנח"ל. לאחר הטירונות שירת זמן מה כמדריך חקלאי במדרשת הנח"ל ואחר כך השתלם בקורס מ"כים וסיים כחניך מצטיין. לאחר שהשלים קורס צניחה הוסמך לענוד כנפי צנחן. "אבנר אף פעם לא התלונן ולא גילה שקשה לו", סיפר אחד מידידיו. "בשיא החורף עשה את השתלמותו בקורם מ"כים, ולא התייאש".
    כשביקר בבית הוריו בחופשות הקצרות, תמיד ביקש לשמוע על כל אשר התרחש בהיעדרו ועל מעשיהם של אחיו, מאיר ואהרן. גם אצל חבריו ביקר ושאל לשלומם. אחת לשנה נפגש עם כל חבריו לספסל הלימודים בכנס השנתי, שנערך ב"מקוה ישראל". אבנר נודע ביחידתו כחייל טוב ומסור, וידיד למופת. על אף שלא היה איש צבא ולא היה שוחר קרב, ביקש להשלים את שירות החובה שלו ולתרום ממרצו ומתבונתו למען צה"ל ולמען מדינת ישראל.
    כשפרצה מלחמת יום הכיפורים נשלחה יחידתו לרמת הגולן. אבנר השתתף בקרבות הבלימה נגד התקפות הסורים ופעל כמפקד כיתת רובאים.
    ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) נפגע אבנר ונהרג בזחל"ם ליד תל א-סאקי, בפעולה שבעבורה הוענק למפקד המחלקה שלו "עיטור העוז".
    בארנקו נמצא פתק קטן, שנתגלה לאחר נופלו.
    בפתק היה כתוב: "וכי מה יכול להיות יפה יותר / משמש שוקעת מעבר לגבעה והאופק / מדגל הלאום המתנופף לאיטו / במרכז מאהל יפה ומסודר / כאשר דמויות בירוק זית / נעות בשטח למרגלות סלעים, אבנים ועל קוצים ודרדר / כה יפה היא השקיעה שאין דומה לה".
    אבנר הובא למנוחת עולמים בבית העלמין האזרחי בשדה אילן.
    השאיר אחריו הורים ושני אחים.
    לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.
    במכתב תנחומים להורים השכולים כתב שר הביטחון דאז, רב אלוף משה דיין: "אבנר ז"ל שירת בנח"ל. הוא היה חייל מסור וחבר למופת. אבנר היה אהוב על הכל".
    בוגרי מחזור ע"ו של "מקוה ישראל" הוציאו לאור חוברת לזכר אבנר ז"ל, החבר והידיד. בחוברת כלולים תיאורי נוף וטבע מפרי עטו של אבנר, וכן דברי מורים, חברים ומכרים על דמותו ועל דרכו.