ראשית הפעילות המחתרתית אחרי הפלישה הגרמנית התרכזה בבודפשט, והתאפיינה באמצעים דלים לצורך פעולות ההצלה. <a href="shaliach_show.aspx?id=70574"style="text-decoration:underline; color=#720000;">משה אלפן</a> מתאר את המצב בתנועת <a href="hi_show.aspx?Id=45696"style="text-decoration:underline; color=#720000;">'השומר הצעיר'</a> ומתוך דבריו אפשר להבחין במערבולת תחושות שהתרוצצו בראשו עם הכיבוש:<br>"הרגשתי דבר מאוד מוזר - שצריך לעשות מאוד מהר, המון דברים... הייתה לי הרגשה שאנחנו לא מוכנים: אנו מוכנים להרבה דברים, אך לא לזה! בוודאי לא ציפינו לראות פתאום חיילים וטנקים גרמנים ברחובות... התכנסנו, חברי 'השומר הצעיר', ב<a href="hi_show.aspx?Id=45401"style="text-decoration:underline; color=#720000;">משרד הארץ-ישראלי (Palesztina Hivatal)</a>... אני בטוח שגם התנועות האחרות התכנסו. אנחנו החלטנו לא להשאיר חברים בגלוי 'על פני השטח', כל מי שיכול להסתתר יסתתר... ועוד אני זוכר די ברור, דובר על 'קאדר' (káder). המילה הזאת הוזכרה לפחות 50 פעם, אם אנו נישאר 'בלי קאדר' זה יהיה אסון... החלטה שלישית הייתה להיפגש מיד עם אנשי שאר התנועות ולרכז את הפעילות... החלטנו שהדבר הראשון שייעשה, שנעבור לייצור <a href="hi_show.aspx?Id=45765"style="text-decoration:underline; color=#720000;">'ניירות'</a> בסיטונות..."<br>באותו הזמן התאספו גם יתר חברי התנועות, כדי לברר לעצמן את המצב ולנסות לקבוע במשותף דרכי פעולה. המשימה המיידית הייתה לדאוג לביטחונם של חברי התנועות. מצד אחד היה צורך דחוף לדאוג לתעודות אריות עבור כל מי שנראה סיכוי סביר שיוכל להשתמש בהן, ומצד שני יש לדאוג למחבוא, ל<a href="hi_show.aspx?Id=45352"style="text-decoration:underline; color=#720000;">בונקרים</a> - עבור כל אלה שלא נראו כמי שיוכלו לשאת תעודות אריות. לתנועות היה יתרון, אשר הניב תגובה מהירה יחסית: מוכנות, שנבעה מהעובדה שהם לא נדרשו לדבר שלא הורגלו בו קודם לכן. ההבדל היה בעיקר בקנה המידה. אם עד כה חיו תחת זהות שאולה כמה מאות פליטים - עתה צריכים לעשות כך כמה מאות נוספים - בני הנוער המקומיים.
|