"ב-1944 נוסד מטה ההגנה בפיקודו של משה רוזנברג. אחת המשימות החשובות שהציב בפניו המטה הייתה ארגון זיוף הניירות בקנה-מידה נרחב. על הביצוע הטכני הופקדו מנו קליין, דן צימרמן וויקי פישר. מטה ההגנה, שהוקם בפברואר 1944, חדל להתקיים לאחר תקופה קצרה של התלבטויות וניסיונות התארגנות. המעשה היחידי שלו היה הקמתו של בית המלאכה לייצור תעודות מזויפות. לאמיתו של דבר היה זה פרי שיתוף פעולה בין 'השומר הצעיר' לבין 'המכבי הצעיר'.<br>תחילה עבד דן במקומות ארעיים, בעיקר בדירות פרטיות. אחר כך עבר לפנימייה לנערים יהודים עובדים ששכנה ברחוב זלדמאלי (Zöldmáli). עם התרחבות היקף העבודה, שכר דירה משלו בזהות שאולה של סטודנט באוניברסיטה. כסטודנט, יכול היה לארח לעתים קרובות מספר חברים בהסוואה של חברים הלומדים בצוותא לקראת בחינות... כששותפו של דן לדירה, נשר אדלר, נתפס, היה הכרח להסתלק מיד מהדירה. כך עבר בית המלאכה לתעודות מזויפות לעליית גג של בית ברחוב בטלן Bethlen) 12) שם הוקם 'אולפן לציור'... על הקירות תלינו את ציוריו של שרגא וייל. על כן ציור ניצבה תמיד 'יצירה' מוכנה למחצה - למקרה של ביקור בלתי צפוי. כאן הוכנו החותמות. הן צוירו בדיו כימית ושוכפלו ב'שפיוגראף'. מקום זה שימש להכנת החותמות בלבד. מילוי הטפסים וחלוקתם נעשו בידי חברים אחרים במקומות שונים, כדי לשמור על חשאיות מקום הייצור שהיווה את לב הפעולה. את פעולת מילוי הטפסים וחלוקתם אירגן אפרא טייכמן-אגמון. בתקופה הזאת פעל סניף אחר של בית המלאכה ברחוב נאג'יאטאדי סאבו 5 (Nagyatádi Szabó István), כאן הוכנו תעודות רשיום דיירים בניהולו של ויקי פישר בשיטת הסרט הנע.<br>...שיטות העבודה העיקריות היו: ציור חותמות באופן ישיר על התעודה; העתקת דוגמה של חותמת באמצעות דיו כימית על גבי נייר ציור שקוף; הזמנת חותמות מבתי מלאכה; חיתוך והרכבה של חותמות ייחודיות כמו של משרדי ממשלה והצבא; אותיות עופרת במסגרת ברזל; טפסים ותעודות מקוריים ואמיתיים; שינוי תעודות מקוריות ושיכפול עצמי.<br>אולפן הציור היה רעיון טוב, אך לדמיונן של השכנות לא היה גבול והן הפיצו שמועות שבמקום פועלת תחנת שידור חשאית, והידיעה הגיעה למשטרה. למזלנו היא הגיעה בשעה שאיש מאיתנו לא היה בדירה. כשנודע לנו על המתרחש, ברחנו עם מיטב הציוד.<br>בין 22 ל-24 במאי 1944, כאשר העברתי את המזוודה לדירת משפחת ברנד, עצר הריגול הנגדי ההונגרי את כל חברי 'הועדה לעזרה והצלה' (Budapesti Mentőbizottság). בבית משפחת ברנד נערך חיפוש ואנו ידענו כי כל רכושנו אבד: טפסים, חותמות, חומרים כימיים, כלי עבודה, הכול. ערכם של אלה היה בל ישוער. אלה היו תוצאות של עמל מפרך שנמשך חודשים. האם נוכל למלא את אשר נלקח? האם נוכל לייצר זאת מחדש בלחץ המאורעות בעולם סוער, בו גורשו יושבי הגטאות מערי השדה בקצב מסחרר? כל שעה, כל רגע, בהם בית המלאכה אינו פועל, קובעים חיים ומוות.<br>היה עלינו לוודא מה קרה בדירת משפחת ברנד. חרף החשש שהדירה תחת מעקב, קיבלתי על עצמי את המשימה. 'פיל' (משה אלפן) ליוה אותי מרחק של 20 - 30 מטר, עם אקדח טעון. הוא נשאר בכניסת הבית, אני נכנסתי לדירה. מצאתי את גברת ברנד הקשישה, אמו של יואל, לבדה. היא מסרה לי את המזוודה מיד. היא הסתירה אותה בחדר קטן תחת מיטתה. יצאתי מאושר ונרגש, ידעתי כי 'פיל' מחפה עליי כל הזמן.