הקמת בתי הילדים נבעה מהעמדת הילדים במקום מרכזי ובעל חשיבות עליונה בתפיסת העולם הציונית של פעילי המחתרת. הילדים נתפסים כמי שמהווים בסיס לעתיד לאומי כמו גם בסיס לתנועה הציונית. העובדה שרוב בתי הילדים נוהלו בידי חברי התנועות הבטיחה את הישרדותם של הילדים אחרי המלחמה. כמו כן, תרמה המסגרת התנועתית לקיום מסגרת חינוכית. על אף המלחמה הקשה בחוץ, התקיימה בבתי הילדים תוכנית חינוכית ציונית שהקיפה את כל הילדים - שאיש לא ידע אפילו אם הוריהם בחיים.<br>גורם נוסף לתנופת ארגון בתי הילדים היה טמון בעובדה שפעילי תנועה רבים, שברחו מפלוגות העבודה' מצאו גם הם מקלט בבתי הילדים, ואליהם התווספו מאות יהודים אשר ראו בחסות הבין-לאומית מקום מקלט.<br>משה אלפן מספר:<br>"…פחדנו מאוד מהרעב שהתחיל להתפשט בבתי היהודים ואחר כך בגטו. כשהתחלנו בפעולה, בערך ב-16 באוקטובר - עוד לא היה שום דבר מאורגן. הודענו לכל החברים שלנו, שמרכזים ילדים בבתי הילדים, ולכל מי שיכול - שיביא ילדים. החברים שלנו הלכו, לבושים במדים של אנשי סאלשי (Szálasi), להוציא צעירים מהבתים, והוצאנו גם ילדים. לא ידענו לאן לקחת אותם, כי לא היו לנו די דירות. אמרתי לחברים: קחו אותם ליער, קחו אותם אל מחוץ לבודפשט ומחר נראה מה קורה. אז לא עמדה השאלה איזו תנועה תקבל יותר ילדים - הכל היה ספונטני. ידענו תמיד, שעלינו להתארגן בשביל לשמור על הילדים, גם כי חשבנו שזה נכס לאומי. ידענו, שאנחנו רוצים להכין בסיס לתנועה שלאחר השחרור ורצינו לשמור על הדור הצעיר בשביל התנועה. האינסטינקט הזה של אנשי תנועות הנוער הציל הרבה אנשים.<br>מאוחר יותר, כאשר נשארו כמה עשרות אלפי יהודים בגטו בודפשט, עלה החשש העיקרי, שהגרמנים כנקמה ישמידו את הגטו, ואם אמנם יקרה משהו לגטו צריך קודם כל להציל את הילדים…"
|