|
'בית הזכוכית' (Üvegház) עמד ברחוב ואדס 29 (Vadász - הצייד בהונגרית), רחוב שקט ברובע החמישי היוקרתי של בודפשט. בקרבת הבית היו משרדי ממשלה, נציגויות של ממשלות זרות, מצד אחד הפרלמנט ונהר הדנובה ומצד אחר כנסיית הבזיליקה ומרכז העיר.<br>היה זה בית בן קומה אחת בין בתים בעלי ארבע ושש קומות.<br>הבית היה בבעלותו של <a href="shaliach_show.aspx?id=70563"style="text-decoration:underline; color=#720000;">ארתור וייס (Weisz Arthur)</a>, יהודי מנכבדי הקהילה, סוחר זכוכית אמיד. הבית היה שונה במראהו מן הבתים האחרים, בעיקר בחלונות הזכוכית הרחבים שלו. בקומה העליונה היו משרדיו של וייס ודירתו הפרטית ואילו בקומת הקרקע ובמרתף היו מחסני הסחורות. הייתה גם חצר פנימית רחבה ובחלקה האחורי בניין, ששימש את סגל העובדים ושוכנו בו גם חדרי מלאכה לתיקונים.<br>ארתור וייס הסכים להעמיד את ביתו לצורכי הקהילה היהודית ואמנם, כבר ביולי 1944 הוקמה בו ה'המחלקה להגירה של הצירות השווייצרית והאינטרסים הזרים' (Svájci Követség Idegen Érdekek Képviseletének Kivándorlási Osztálya). השימוש בבית לצרכי היהודים התאפשר הודות להסכמתו של <a href="hi_show.aspx?Id=45486"style="text-decoration:underline; color=#720000;">קרל לוץ (Carl Lutz)</a>, שכיהן בתפקיד של קונסול שווייץ בבירה. לוץ אישר הנפקת 7,800 <a href="hi_show.aspx?Id=45258"style="text-decoration:underline; color=#720000;">תעודות חסות</a> שווייצריות, אולם <a href="hi_show.aspx?Id=19404"style="text-decoration:underline; color=#720000;">מעבדות הזיוף</a> של התנועות הנפיקו כמויות גדולות הרבה יותר וחילקו אותן לכל דורש. לוץ ידע על פעולה זאת, אך העלים עין. הוא היתנה תנאי, שהבית יהיה בקרבת הצירות השווייצרית, שהייתה בכיכר סאבדשאג (Szabadság) הסמוכה. על שער הבית התנוסס הסמל השווייצרי וכסניף של נציגות זרה, הוא נחשב לשטח 'אקס-טריטוריאלי', (מחוץ לתחום לגורמים שאינם מוסמכים להיכנס אליו).<br>ניהול הבית בייעודו החדש היה בידי משה קראוס (Krausz Miklós), מזכיר <a href="hi_show.aspx?Id=45401"style="text-decoration:underline; color=#720000;">'המשרד הארצישראלי' (Palesztina Hivatal)</a>. הפעילות בבית נועדה לתת מקלט ליהודים שנמלטו מפלוגות העבודה וחלקם התכוון לעלות לארץ. השלטונות הגרמניים וההונגריים, שהיו מעוניינים להרגיע את האווירה בעקבות הגירושים מערי השדה, נתנו את הסכמתם לקיום הבית בחסות שווייצרית, לקראת 'הגירתם של היהודים לפלסטינה'.<br>לפני מתן הרשות מטעם השלטון ההונגרי, ביקר במקום סגן-אלוף הז'נדרמריה הידוע לשימצה פרנצי (Ferenczy László) שהתפרסם בביצוע אכזרי של הגירושים. משה קראוס קיבל את פניו. האווירה הייתה עניינית. פרנצי פנה אל קראוס:<br>"בבית זה יירשמו רק המועמדים להגירה לפלסטינה ואתה, אדוני, תהיה אחראי לכך".<br>בתחילה שהו בבית כ-60 איש, המנהלים, הפקידים ובני משפחותיהם. אולם, מספרם של הדיירים גדל במהירות מדהימה, כעבור ימים אחדים כבר שהו בו כ-600 יהודים ובחודש ינואר 1945, עם שחרור פשט, מצאו בו מקלט קרוב ל-3,000 בני אדם. סיכויי ההישרדות בחסות שווייצריית פעלו כמטה קסם על הנרדפים והידיעה על קיום הבית התפשטה במהרה.