ב - 1 ביוני, 1944 כתב <a href="shaliach_show.aspx?id=70828"style="text-decoration:underline; color=#720000;">פרץ רבס (Révész Perec)</a> מכתב ל<a href="shaliach_show.aspx?id=76339"style="text-decoration:underline; color=#720000;">נתן שוואלב</a>, שליח עליית הנוער שיישב בז'נבה. המכתב כולו ספוג בהשפעת מראות הגירוש בתחנת הרכבת ב'רוז'נו' (Rozsnyó), והידיעות הקשות אודות המכות הקשות שספגו פעילי המחתרת בבודפשט:<br>"נתן היקר, שורות אלה אני כותב לך באווירה של אירועים נוראים שקורים כאן מידי יום. אילו הייתי כותב לך אתמול, הכל היה נראה שחור כפליים, מאחר שנודע לי על שורת אסונות שקרו לתנועתנו. כתבתי לך ש<a href="shaliach_show.aspx?id=70619"style="text-decoration:underline; color=#720000;">אלי שיו</a> ומישו נוימן עם חברתו יהודית מתכוננים לברוח לרומניה כדי לעלות ארצה, ויחד איתם יצאו מקס פישר וחווקה לנצ'מן, שניהם פליטים מפולין. הם נתפסו כולם עוד לפני הגבול הרומני. במזל רב הצליחו אלי, מקס וחווה לחזור לבודפשט. לדאבוננו, אלי לא השלים עם הכישלון והחליט לנסות לברוח מאווירת הייאוש והייסורים שאחזו בו. גם לגעגועים אל חברתו מגי היה חלק בהחלטתו. והנה הנבואות השחורות שלו על גורלו התגשמו. הוא הצליח הפעם להגיע לעיר הגבול נאג'ווארד ושם נתפס בנסיבות אומללות. מאחר שכעת מגרשים את יהודי העיר, אין כנראה סיכוי כלשהו שאלי יינצל.<br>בזה, לדאבוננו, לא הסתיים האסון. הבלשים שמצאו אצל אלי את כתובת דירתו בבודפשט מסרו אותה למשטרת עיר הבירה. למחרת היום נעצר גם שותפו לחדר מנו קליין (Klein Manó), האחראי להכנת <a href="hi_show.aspx?Id=45765"style="text-decoration:underline; color=#720000;">התעודות המזויפות</a>. בחיפוש שערכו הבלשים הם מצאו כמויות של טופסי תעודות שמנו השיג בתיווכה של <a href="shaliach_show.aspx?id=30276"style="text-decoration:underline; color=#720000;">הנזי בראנד</a> מבעל בית דפוס שהיה מכר שלה. לפי שם בית הדפוס מצאו ועצרו את בעליו, שלאחר חקירה קשה מסר את שמה. משטרת הפלילים ואנשי ביטחון הסתערו על המטה של 'ועדת ההצלה' (Budapesti Mentőbizottság) ועצרו את הנוכחים: הנזי בראנד (Hansi Brand), <a href="shaliach_show.aspx?id=30274"style="text-decoration:underline; color=#720000;">ישראל קסטנר (Kasztner Rezső, Jisrael)</a>, <a href="shaliach_show.aspx?id=30268"style="text-decoration:underline; color=#720000;">שלום אופנבך</a> ואישתו. על אף שהנזי נחקרה בצורה אכזרית, היא לא גילתה דבר על סוד המשא ומתן עם הגרמנים. אחרי כמה ימים שוחררו כולם...<br>…אני חוזר לגורל הנורא והבלתי אנושי של יהודי הונגריה, חסרי התקווה והישע. הם נשלחים בקצב רצחני, שדודים בכל, בקרונות משא מלאים עד אפס מקום אל מותם, תוך שבועיים מאז תחילת הגירוש הספיקו הרוצחים <a href="hi_show.aspx?Id=45279"style="text-decoration:underline; color=#720000;">לגרש מערי השדה</a> כמעט 200,000 נשים, גברים וטף. מדי יום מגורשים 10,000 עד 12,000 יהודים. הקרפטים כבר 'יודנריין' - נקיים מיהודים, ובעוד יום יומיים: גם הונגריה הצפונית. כעת תורם של יהודי טרנסילבניה ובאצ'קה (Bácska). את הגירוש מבצעים ז'נדרמנים הונגרים בהדרכתם ובעזרתם של חיילי אס.אס. שבאופן ברוטלי ביותר מגרשים יהודים מבתיהם ומרכזים אותם בבתי חרושת עזובים, ללא קורת גג, בלי מזון ושירותים, עד ליציאתם לרכבות הגירוש. איש אינו יכול לעשות דבר למענם והם נעלמים במרחבי הונגריה, כאילו האדמה נפערה תחתם...<br>נתן היקר, אני מתחנן, עשו הכל כדי לגייס את העולם החופשי, ספרו וזעקו על הזוועות שעושים לנו פה! אני מניח שגם לכם קשה לצפות בגסיסה הבלתי חוזרת של העם היהודי. מה שנוגע לנו, אסור לנו להישבר ואנו ממשיכים בפעולת ההצלה,של משפחתנו ושל היהודים בכלל.<br><br>אני מברך אותך,<br>שלך, פרץ"