יהודי הונגריה בכלל ומנהיגותה בפרט לא עיכלו את המידע שהביאו הפליטים על ההשמדה. הפליטים טענו, שגם על יהודי הונגריה להתכונן לגטואיזציה, לגירוש ולהשמדה. וב-19 במרס, 1944, כשהחל התהליך, האשימו את יהודי הונגריה בעיוורון בדיוק כפי שטענו.<br>אלא שבהונגריה של ערב הכיבוש, לא נראו סיבות סבירות להרעה פתאומית. בבודפשט המשיכה להתקיים פעילות תרבותית ערה ומגוונת, בתי הקולנוע הציגו סרטים צרפתיים, התיאטראות, בתי הקונצרטים והאופרות המשיכו לפעול כרגיל ויהודים התהלכו באופן חופשי ללא טלאי צהוב. הפלישה הגרמנית הייתה בלתי צפויה, ועוד פחות מכך חזו מראש שחלק ניכר של האוכלוסייה ההונגרית יתגייס תוך זמן קצר לביצוע גירושים והשמדה.<br>חברי התנועות הציוניות הגיבו באופן שונה על בואם של הפליטים. השקפת עולמם היתה שונה. הם היו ציונים צעירים, פתוחים יותר להתרשמות חדשה, ומרכז ההזדהות שלהם היה העם היהודי ולא העם ההונגרי. הדברים נכונים גם באשר לאנשי <a href="hi_show.aspx?Id=45400"style="text-decoration:underline; color=#720000;">'ועדת העזרה וההצלה' (Budapesti Mentőbizottság)</a>, שאף הם הושפעו מהפליטים. לכן, לעומת הזרות בין הפליטים ליהודים המקומיים, נוצר קשר הדוק וחם בין הפליטים לחברי תנועות הנוער. קשר זה נוצר על בסיס של השקפת עולם משותפת, תקווה משותפת לעתיד, מטרות דומות אמון הדדי והיכרות אישית, שהקלו להתגבר על הקשיים האובייקטיביים.
|