|
ידיעות ברורות על גורל היהודים בארצות אשר נכבשו על ידי הגרמנים הגיעו למעשה רק באביב 1941. שני חברי ה'חלוץ' הפולני, אנשי <a href="hi_show.aspx?Id=45676"style="text-decoration:underline; color=#720000;">'דרור'</a>, יוסף קורניאנסקי ו<a href="shaliach_show.aspx?id=30260"style="text-decoration:underline; color=#720000;">צבי גולדפרב</a> נשלחו על ידי התנועה כדי לבחון דרכי בריחה אפשריות מפולין להונגריה - בה עדיין לא החלו רדיפות נגד היהודים.<br>מספר קורניאנסקי: "הגרמנים אוספים בסתר אלפי יהודים באזורים הכפריים, מצווים עליהם לחפור את קיברם במו ידיהם, יורים בהם, והם נקברים בקברי אחים ענקיים". הרצח ההמוני התרחש עוד לפני 'ועידת ואנזה' (Wansee) ולא היה להם דבר משותף עם הפוגרומים הפולניים. הפעם היה מדובר בהרג בדם קר של אוכלוסייה שלמה. קורניאנסקי הדגיש: "מי שפועל כך מתכוון להשמיד את כל היהודים!"<br>בסוף 1942 הגיעו ידיעות על המתרחש בפולין ועל הרצח ההמוני של יהודים, אך רק הידיעות שהגיעו באמצעות הבלדרים ועדותם של הפליטים שהצליחו להימלט ב-1943 איפשרו לראות את השואה בממדיה האמיתיים. הידיעות שזרמו לבודפשט וממנה לאיסטנבול שבטורקיה ולארץ-ישראל היו מדהימות. בחודשים אפריל-מאי 1943 ביקשו עדיין בבודפשט כתובות כדי להציל חלוצים, כאשר פליטים רבים דיווחו על חיסול קהילות שלמות. ביוני הגיעו כבר עדי הראייה הראשונים ממרד גטו ורשה. ביולי דיווחו מבודפשט שכנראה כבר לא נשאר יישוב יהודי בפולין.<br>מרבית הקשרים בתקופה זאת היו עם אזורי קראקוב ובנדין, אולם בלדרים הגיעו גם ממרכז פולין. עדותו של כל פליט הייתה נגבית ונרשמת ומועברת דרך איסטנבול לארץ. המידע המדהים המריץ את פעולות ההצלה. בנוסף לפולין נשלחו גם בלדרים לטרזיינשטט, לפראג, לווינה ולקרואטיה, כשבידיהם כסף ומזון.<br>במרכז פעילות מסועפת זאת עמדה בהונגריה <a href="hi_show.aspx?Id=45400"style="text-decoration:underline; color=#720000;">'ועדת העזרה וההצלה' (Budapesti Mentőbizottság)</a>, אולם מרבית העבודה בטיפול בפליטים התבצעה למעשה בידי החלוצים המקומיים והפליטים הוותיקים. הקשר עם המשלחת בקושטא הגביר את היוזמה המקומית. לפעולות ההצלה היה הד, והצוות בקושטא דאג להדגיש שוב ושוב, כי עיני כל היישוב בארץ נשואות לפעולות ההצלה בהונגריה.