|
ניתן לראות את הקשיים שבהם נתקלו הפליטים בתקופה הראשונה לשהותם בהונגריה בארבעה מישורים:<br><b>*</b> מציאת מקום מגורים מיידי<br><b>*</b> השגת 'ניירות' לצורכי בדיקה מקרית ברחוב<br><b>*</b> מציאת מקור פרנסה והבטחת קיום לתקופה ממושכת<br><b>*</b> יצירת קשר עם סביבה חברתית ועם ארגון יהודי<br>פליט שהגיע לבודפשט היה זקוק לקורת גג, שאם לא כן, היה נעצר בידי המשטרה קשה. במיוחד היה מצבם של הפליטים שלא דיברו הונגרית. גם משנפתרה בעיית המחסה לימים הראשונים, היה צורך להבטיח את דרכי הקיום לתקופה ממושכת יותר. לשם כך היה צורך לדאוג לכיסוי לגאלי. מאחר שלא הייתה אפשרות לקבל אישור שהייה כפליטים, נותרה דרך אחת: לעקוף את החוק בעזרת <a href="hi_show.aspx?Id=45765"style="text-decoration:underline; color=#720000;">תעודות מזויפות</a> - ובדיקת תעודות שגרתית נערכה מדי יום ברחוב ובמקומות ציבוריים. רק עם תעודות בידו, יכול היה הפליט לנסות למצוא לעצמו מקום מגורים קבוע ומקום עבודה. תהליך זה ארך זמן רב ודרש לא מעט כסף.<br>פליטים רבים עבדו אמנם אצל מעסיקים יהודים בעבודות פשוטות, והללו התעלמו מעובדת היותם פליטים, שכן הסיכון שבהעסקת פליט היה קטן מהסיכון להלין אותו. אחת הסיבות: משפחות שלמות של יהודים מקומיים נשלחו למחנות הסגר לאחר שסייעו לפליטים. סכנת ההלשנות הייתה גדולה, והחשש להיתפס היה כבד.<br>קשה ומסובכת הייתה בעיית המסגרת החברתית לפליטים ששהו בהונגריה תקופה ממושכת. ניתן לומר, שהפליטים חיו את חייהם בצד יהדות הונגריה. בשנים 1942-1944 ניצבו בפני הפליטים בעיות הקיום המתמידות, שנבעו מהיותם בלתי לגאליים. הם התקשו למצוא משפחות תומכות שיעניקו להם את האווירה החמה שהיו זקוקים לה: עולמם של הפליטים היה עולם השואה, ואילו יהדות הונגריה עדיין חיה בתוך עולם מתוקן ומסודר. קשה היה לגשר בין שני העולמות. על כל פליט אשר ניצל, העיקה הידיעה שמאות אלפים אחרים, ובתוכם בני משפחתו וידידיו לא ניצלו כמוהו. המתח, סכנת המאסר והגירוש המרחפים על ראשם ללא הרף, יצרו חיץ בינם לבין הנוער החלוצי המקומי, שעל אף כל נכונותו לעזור, המשיך לחיות חיים רגילים בלימודים ובעבודה ובחיק משפחתו. כאשר חברי התנועות המקומיות חיו את חייהם הרגילים, ואילו הפליטים חיו בעולם של סכנות ומחבואים, וה'פער החברתי' שנוצר היה קשה לגישור. מעטים בלבד העזו להזמינם לבתיהם, וגם בכך היה פתרון לשעה קלה בלבד. הנסיבות אילצו את רוב הפליטים להסתדר בינם לבין עצמם, בתוך חברתם האחרת.<br>מצבם של הפליטים שהגיעו לבודפשט ויצרו קשר עם איש תנועה היה קל יותר יחסית. הם נעזרו בחברי התנועות המקומיים ורבים מהם התאכסנו בבתי החברים. חברי התנועה הציונית הגיבו באופן שונה לבואם של הפליטים. הם היו ציונים, צעירים, פתוחים יותר ומרכז ההזדהות שלהם היה העם היהודי. לכן, נוצר קשר הדוק וחם בין הפליטים היהודים לחברי תנועות הנוער - קשר על בסיס של היכרות אישית ואמון הדדי שהקלו על הקשיים האובייקטיביים. לאחר שהפליטים החדשים נקלטו, היו הם אלה שדאגו לקליטת החדשים.<br>על רקע זה של המצב הקיומי, החברתי והפסיכולוגי של הפליטים, יש להבין את מהות היחסים שלהם עם הנוער המקומי: השתלבות בפעילות התנועתית מצד אחד, ריחוק וזרות שאין לגשר עליהם מצד שני. קשה לעתים לדעת איזה סוג הזדהות היה החשוב והמרכזי יותר עבור הפליטים - ההזדהות התנועתית הפוליטית או הזדהות טבעית עם 'פליטי כל התנועות' באשר הם.<br>פליטים רבים נכנסו יותר ויותר לפעילות בתוך התנועות המקומיות, עד שלעתים הפכו למנהיגות הממשית של תנועותיהם. בעדויות רבות אנו מוצאים רגשי תודה והערכה מצד הפליטים לצעירים מאנשי המקום אשר במגעים אנושיים יומיומיים הקלו עליהם את שהותם הבלתי מתוכננת בהונגריה.