אנשי <a href="hi_show.aspx?Id=45400"style="text-decoration:underline; color=#720000;">'ועדת העזרה וההצלה' (Budapesti Mentőbizottság)</a> עודכנו בדבר כוונת הפלישה הגרמנית להונגריה מספר ימים לפני שהתרחשה, אך מובן שלא היה די בכך כדי לאפשר להם להכין מראש תוכנית פעולה לקראת הבאות. לאחר כמה ימי היערכות החלו לפעול בקו חדש, תוך שהם מנסים לנצל את קשריהם.<br>דיטר ויסליצני (Dieter von Wisliceny), מראשי עוצבת המבצע של אייכמן, הגיע מברטיסלבה (Bratsilava, Pozsony) ועימו מכתבי המלצה מאנשי 'קבוצת העבודה'. במכתב יעץ הרב וייסמנדל, איש הקבוצה, להקים עם ויסליצני קשר שבאמצעותו ניתן למנוע אסון נורא בעזרת פתרון על בסיס כלכלי.<br>ב-5 באפריל, 1944 נערכה פגישה ראשונה בין ויסליצני לבין <a href="shaliach_show.aspx?id=30274"style="text-decoration:underline; color=#720000;">קסטנר (Kasztner Rezső, Jisrael)</a> ו<a href="shaliach_show.aspx?id=30275"style="text-decoration:underline; color=#720000;">בראנד (Brand Jenő, Joel)</a>, ובה הועלתה אפשרות של עיסקה בינו ובין היהודים. ויסליצני הצהיר בפני ראשי 'ועדת ההצלה', כי 'ניתן לקיים דיונים על שמירת החומר היהודי'. מכאן ואילך התפתח המשא והמתן עם הגרמנים לקו פעולה שנתפס כמדיניות הצלה אלטרנטיבית: במרכזה לא עמדו אנשי 'המועצה היהודית' (Zsidó Tanács), כי אם אנשי 'ועדת ההצלה'. פגישה זאת הייתה למעשה הפגישה הראשונה לקראת מה שאנשי הוועדה חשבו שיסתיים במפעל גדול להגירת יהודית בחסות גרמנית, ושהסתיים ב<a href="hi_show.aspx?Id=45257"style="text-decoration:underline; color=#720000;">'רכבת ההצלה'</a>.