פעמים רבות נאמר, כי יהדות הונגריה לא הייתה מודעת לסכנת השואה שעלולה להגיע גם אליה. אולם, בראייה היסטורית ניתן לומר, כי הכתובת כבר הייתה על הקיר:<br><b>א -</b> באוקטובר 1941 נעצרו בהונגריה רבבות יהודים שלא החזיקו באזרחות הונגרית. רובם היו יהודים מאזורים שסופחו להונגריה בשנת 1939. מספרם הכולל הוערך בכ - 40,000. מתוך אלה שנעצרו, גורשו 18,000 לגליציה. חלק מהנותרים הוחזרו לאזורים ברוסיה הקרפטית ובפולין. בין 14,000 ל - 16,000 יהודים נרצחו על ידי הגרמנים והאוקראינים, תחת עינם של השומרים ההונגרים בעיר קמנץ-פודולסק שבפולין. העדויות של אלה שהצליחו להימלט ולחזור להונגריה זעזעו אמנם את הקהילה היהודית שם, אך חבריה המשיכו לדבוק באמונתם, שלא יאונה רע לאזרחי הונגריה בני הדת היהודית.<br><b>ב -</b> בשנת 1942 החל לנהור לתוך הונגריה זרם של פליטים, בעיקר מסלובקיה ומפולין, פליטים שברחו מהגירושים שהחלו בארצות אלה. מספרם נאמד ב - 12,000 נפש בקירוב. לרבים מהפליטים הסלובקים היו קרובי משפחה שעברו עוד קודם לכן להתגורר בהונגריה. הפליטים סיפרו לקרוביהם בהונגריה על גירוש היהודים לפולין ועל הזוועה המתרחשת שם - על ההרג ההמוני המתבצע מידי יום. סופר להם על 'גלויות האזהרה' שהגיעו, ביוזמת הגרמנים, מתוך מחנה ההשמדה ורמז מוסתר בתוכן: במגמה לתעתע ביהודי סלובקיה, אילצו קציני אס. אס. גרמנים את הבנות שהגיעו למחנה בירקנאו ליד אושוויץ לכתוב למשפחותיהן גלויות בנוסח "הגענו בשלום, היחס אלינו טוב"... וכדומה. הבנות, ששמעו בינתיים מהוותיקות על הגורל הצפוי להן, הוסיפו בגלויה את המשפט: "פגשתי פה קרובים והם סיפרו לי שבקרוב תגיע הדודה מלכה". בשם "דודה מלכה" כונתה דודה שנפטרה מזמן - רמז ברור למה שמצפה להן. יהודי הונגריה המשיכו לדבוק באמונתם, כי בהונגריה, שבראשה עומד העוצר, האדמירל הורטי (Horthy), 'האביר על הסוס הלבן' - כפי שהופיע בתמונות רבות - לא יאונה להם רע. הם אף האשימו את הפליטים בזריעת פניקה.<br><b>ג -</b> אמצעי התקשורת המטירו על היהודים דברי שטנה, מאמרים גזעניים פורסמו בעיתונות המקומית, נאומיו של היטלר ושל ראשי השלטון הנאצי - נאומים רוויי שנאה שהושם בהם דגש על פתרון רדיקלי ל'שאלה היהודית' - הושמעו ברדיו, אך יהדות הונגריה העדיפה להתעלם מהם.<br>הרקע ההיסטורי של יהדות הונגריה חיזק את אמונתה ותחושת ביטחונה: היהודים תרמו רבות לפיתוחה של הונגריה בתחומי הכלכלה והתרבות, ועברו תהליך חריף של התבוללות. הפן הפטריוטי היה דומיננטי מאוד בקרבם - הציונות לא עוררה כאן תהודה רבה, והם המשיכו להיאחז בתקווה, שהגרוע מכל יפסח עליהם.