גם המנהיגות הפורמלית של יהודי הונגריה וגם פעילי <a href="hi_show.aspx?Id=45400"style="text-decoration:underline; color=#720000;">'ועדת העזרה וההצלה' (Budapesti Mentőbizottság)</a> הופתעו על ידי הכיבוש הגרמני. שלושה ימים בלבד לפני הפלישה הועברה לאיסטנבול הערכת מצב מפי איש הריגול הנגדי הגרמני, אשר חזה את שיפור מצבם של יהודי אירופה כתוצאה מהצלחת הצבא בתחרות עם 'פלוגות הסער' (האס. אס.) איש לא תכנן תגובה למקרה של פלישה גרמנית.<br>בשבועות הראשונים של הכיבוש ניסתה המנהיגות היהודית להתקשר אל המדינאים ההונגרים או אל פקידי הממשלה הבכירים, כדי להבהיר לעצמם את המצב. אך גם אחרי המפגש הראשון עם קציני האס. אס. במשרדי הקהילה הניאולוגית, נשאר המצב מעורפל. היהודים לא ידעו למי הם כפופים: לממשלה ההונגרית החדשה או לגרמנים.<br>בתקופה קריטית זאת הכינו הגרמנים ועוזריהם ההונגרים את הכלים לגירוש היהודים. החל מהיום הראשון אסרו הגרמנים על היהודים לנוע ברחבי המדינה. מאסרים המוניים בוצעו בתחנות הרכבת, וכתוצאה מכך חל ניתוק בין בודפשט וערי השדה.<br>ועדיין לא הובן ה'רמז'. איש מקרב הממסד הקהילתי לא החל לפעול למען הצלת היהודים. שבועות עברו ללא מעש, מתוך חוסר הבנה מוחלט של המצב. גם הפעילים הציונים, אשר היו ללא ספק מוכנים יותר לקראת הסיטואציה החדשה מהמנהיגות הרשמית, לא גילו בשבועות הראשונים יוזמות משמעותיות.<br>למעשה, הכיבוש הדהים את כולם ואיש לא ידע כיצד לפעול. המעצרים ההמוניים בתחנות הרכבת, ברחובות ובמקומות ציבוריים - גם של אנשים שלא נשאו כל תפקיד ציבורי - יצרו פניקה ופחד בין היהודים. זוהי תקופת השיתוק שבאה בעקבות הלם הכיבוש.
|