בחודשים שקדמו למרס 1944, מצד אחד גברה תחושת הסכנה, ומצד שני הנצה תקווה, שאולי בכל זאת תינצל יהדות הונגריה. התקרבות הצבא האדום לגבול המזרחי ומדיניות הממשלה ההונגרית, הצדיקו את התגובות האופטימיות, שזכו לעידוד מאיסטנבול. גם שם התרשמו מתחושת הביטחון (הלא מוצדק בדיעבד) והשלווה של ההונגרים. אך בו בזמן הועלתה לראשונה האפשרות, שהמצב בהונגריה ישתנה לרעה.<br>בין הראשונים שגיבשו רעיונות מעשיים לדרכי פעולה והעלו אותם של הכתב, למקרה שהמצב יחמיר, היה <a href="shaliach_show.aspx?id=70619"style="text-decoration:underline; color=#720000;">אלי שאיו</a>. בספטמבר 1943 הוא כתב בעברית לאיסטנבול:<br>"בהכנה הזאת לעתות מסוכנות, אנו חושבים על אפשרויות אלה: <a href="hi_show.aspx?Id=45729"style="text-decoration:underline; color=#720000;">טיול לרומניה</a>, חיבור ללוחמי החופש בדרום, ולכל הפחות הגנה על עצמנו - וגם בסכנת נפש, כי אם כבר צריך למות, אז למות בכבוד".<br>על אף שטרם נעשו הכנות של ממש, עולות כאן לראשונה הצעות מעשיות למקרה של כיבוש גרמני. התוכניות שהועלו בינואר היו מפורטות יותר: הסוואה כנוצרים, 'טיול' אל הפרטיזנים ביוגוסלביה, 'טיול' לרומניה, בריחה להרי הקרפטים.<br>לשם ביצוע תוכניות אלה ביקשו כסף מאיסטנבול. ואמנם, בתחילת חודש פברואר 1944 נשלח כסף, ובמרס, ימים אחדים לפני הפלישה, מינתה הוועדה באיסטנבול 'ועדת הגנה' בראשות <a href="shaliach_show.aspx?id=70757"style="text-decoration:underline; color=#720000;">משה שוויגר</a>. תנועות הנוער בחרו ב<a href="shaliach_show.aspx?id=70743"style="text-decoration:underline; color=#720000;">משה רוזנברג</a> כ'מפקד ההגנה', אולם, ועדה זאת לא פעלה כמעט, ומשה שווייגר היה יותר אינטלקטואל מאשר מנהיג צבאי. מעט הפעילות שנעשתה, התרכזה בוועדה הבין תנועתית, שכללה גם פעילות הסתרה וזיוף תעודות.<br>משה שוויגר פנה לארגון פעילות ציונית בקרב הנוער המקומי. הצורך לקרב את הנוער המקומי אל הציונות, נראה כמשימה לא פחות חשובה מאשר ארגון ההגנה. גישה זאת נבעה מהנחה, שהנוער היהודי בהונגריה הוא הנוער היחיד באירופה שניצל מהשואה.