'קולקטיב' באושוויץ

המבנה הקבוצתי היה בעל ערך רב במאבק להישרדות. רבים מאלה ששרדו שומרים בזיכרונם את תנועת הנוער כקבוצה תומכת - כזו שבזכותה המשיכו להתקיים בימים הקשים. בבירקנאו הייתה אחת מהקבוצות האלה, ובה חברי <a href="hi_show.aspx?Id=45696"style="text-decoration:underline; color=#720000;">'השומר הצעיר'</a>, <a href="hi_show.aspx?Id=45705"style="text-decoration:underline; color=#720000;">'מכבי הצעיר'</a> ו<a href="hi_show.aspx?Id=45676"style="text-decoration:underline; color=#720000;">'דרור הבונים'</a>. חברי הקבוצה היו היהודים היחידים במסגרת של קומנדו עבודה, שהיה מורכב בעיקר מעצירים פוליטיים. <a href="shaliach_show.aspx?id=70632"style="text-decoration:underline; color=#720000;">משה שפירא</a>, חבר בקבוצה, מספר: "יצרנו שם 'קולקטיב' במלוא מובן המילה. השתדלנו לאכול בצורה כזאת שלקחנו את מנות הלחם ביחד, ומי שהיה חזק יותר אכל פחות, וזאת ביודעין - כדי להשאיר יותר לחלשים. החלטה נוספת שקיבלו על עצמם חברי הקבוצה: לא ליזום שינוי במצבם ולהישאר מלוכדים במסגרת הקומנדו: "הייתה לנו החלטה, שלא נעשה שום שינוי. אם תינתן איזו פקודה לזוז - אנחנו לא הולכים. לא יוזמים שום שינוי... עבדנו שם כמה חודשים. יום אחד קיבלנו פקודה שכל היהודים צריכים לזוז..." לאחר התפרקות הקולקטיב אבדו מרבית חבריו. <a href="shaliach_show.aspx?id=70818"style="text-decoration:underline; color=#720000;">משה קליין</a> הגיע לאושוויץ ביוני 1944 ועבד שם עד הפינוי. "הייתה לנו קומונה ...כבני אדם". הקומונה התבטאה בהתמודדות משותפת במלחמת הקיום. הארבעה היו שומרים זה על רכושו הדל של זה, אך בעיקר היו שם כדי לתמוך זה בזה. במחנה הנשים פעל 'קולקטיב' נוסף של בנות. מתוקה מספרת כיצד תמכו זו בזו באושוויץ: "...בקולקטיב הייתה חנה גנץ מ'הבונים' שבזכות הכוח הפיסי שלה אני יכולה על הרבה דברים להודות לה. היינו צמודות אחת לשנייה. היינו שייכות אחת לשנייה. המשפחות היו יחידה טבעית, אבל אצלנו, אנחנו לא חשנו בדידות. אין לי ספק, שאם הייתי מגיעה לבד - לא הייתי נשארת בחיים... היינו ידועות במחנה כ'קולקטיב של הציוניסשטה'. הניצחון שלנו התבטא בכך, שלא קיבלנו את הנורמות של המחנה. נעמי קיבלה את המזון, והיא חילקה אותו. אף אחד לא אכל את הלחם בבת אחת. כל אחת קיבלה רבע פרוסה וזה היה טבעי. העובדה שיכולנו להישאר בנורמות הקודמות, עזרה לנו גם בקשרים עם השבויים הזרים. היה שם שחפן אחד, אז ויתרנו על החלב למענו... היינו כל הזמן במצב פיסי כזה, שלא ירדנו לרמה של תת אנוש. היינו רעבות, אבל נשארנו בני אדם... ראינו את עצמנו כמי שאסור לנו 'להתלכלך' בנורמות אחרות. אנחנו חייבות לשמור על עצמנו בשביל העתיד, שהאמנו שבוא יבוא."

חזרה