בתחילת דרכה של המחתרת תפסו בה מקום בולט אנשי תנועות הנוער, שהגיעו בעיקר מחוץ לתחומי הונגריה - שם כבר גברה בקרבם תחושת הדחיפות לפעולת הצלה מידית. היו אלה צעירים שניתקו עצמם ממשפחותיהם, עצמאיים ונכונים למשימה - ללא מחויבויות למסגרות לימודים ועבודה. לרובם היה יידע חלקי בשפה ההונגרית והיכרות טובה עם אורחות החיים ההונגריים, אולם לא ברמה שאיפשרה התנהגות חופשית ברחוב ומעורבות בקרב האוכלוסייה. גורם זה הכתיב כללי התנהגות קפדניים וחשאיים.<br>גילם הצעיר של הפעילים מאפיין למעשה כל מחתרת, אולם במצב המיוחד שנוצר בהונגריה, קיבל גורם הגיל משמעות מיוחדת אחרי אוקטובר 1944, וזאת בגלל אופי הפעילות, בעיקר בדרג הביצועי. תקופת שלטון 'צלב החץ' (nyilas) הייתה, במידה ניכרת, תקופת שלטונם של אנשים צעירים. היו אלה בחורים צעירים, ולעתים נערים ממש, אשר שלטו - הן בדרג הביצועי והן בתחום הרחוב. בפעולות רבות אפשר היה לזהות את רצונם של הצעירים היהודים להוכיח שהם מעולים ומסוגלים לגבור על אנשי הזרוע של התנועה הפשיסטית. יותר מאשר בתקופות הקודמות דרשה הפעילות יוזמה, ניידות והסתכנות. לו היו אנשי המחתרת בוגרים יותר ומיושבים יותר, היו אולי גם נוטים פחות להסתכנות.<br>בתקופה זאת פעלו חברי המחתרת בצורות שונות ומגוונות להצלת הקהילה היהודית כולה. היה זה מפגש מיוחד במינו בין ציבור יהודי, שהיה מוכן לפעול כנגד הגירושים והרציחות ובין אנשי המחתרת שנתנו להם את הכלים להציל את עצמם.<br>בשלב זה של המלחמה, לקחו חלק פעיל יותר אלה שהיו הונגרים מלידה - אשר הכירו היטב את השפה והתרבות המקומית ויכלו לכן להופיע כהונגרים במגעים שונים עם השלטונות. במקביל, המשיכו חברי התנועות, הפליטים, למלא תפקידי ניהול בתנועות - גם בתוך המרכזים, אך בעיקר מאחורי הקלעים. היכולת לקיים קשרים ולעורר אמינות, מופיעה במרבית העדויות מהתקופה הזאת כגורם חשוב בהצלחת הפעולות השונות. מכל מקום, ברור שההעזה של הנוער בלטה שבעתיים על רקע פעולתה של ההנהגה המסורתית ועל רקע העמדה העוינת של האוכלוסייה המקומית. ניגודים אלה הובילו בהדרגה את צעירי המחתרת לעמדות כוח מנהיגותיות שלא היה להן תקדים בהונגריה, וביום השחרור הם היוו את מרכז הכובד של הכוח המאורגן בציבור היהודי. כך, לראשונה בתולדות הונגריה, הועתק מרכז הכובד של היהדות המאורגנת מהזדהות עם העם ההונגרי אל הזדהות לאומית יהודית.<br>אחת הדוגמאות האופייניות אנו מוצאים בסיפורו של קפש (אליעזר קדמון):<br>"אחד המצבים המביכים שאליהם נקלעתי, קשור בשם שנתנו לי כאשר קיבלתי את ניירותיי הראשונים - לאסלו קולטאי (Koltay László). אחד הפעילים הוותיקים שלנו, גזה סאמושי (Szamosi Géza), בא לקומוי (Komoly) בבהלה, וסיפר שאביו נלקח להר השוואבים (Svábhegy), לגסטפו ההונגרי. הוא תפס אותי ואמר לי: 'לאצי, קח מכונית ותנסה לעשות משהו'... עברתי שלושה חדרים עד שהגעתי לאדם הנכון, זה היה לאסלו קולטאי (Koltay László) המפורסם. הצגתי את עצמי גם כן בשם זה, ומיד החל לשאול אותי מאיזה ענף של הקולטאים אני בא. הסברתי לו ששמי הקודם היה קוגלהובר, ושלמעשה מוצאי ממשפחה של שוואבים (גרמנים אתניים)... הסברתי לו שמאוד לא נעים לי לעסוק בבעיות אלה של יהודים, אך תפקיד הוא תפקיד. לבסוף הצלחתי להוציא את אביו של סאמושי ולהחזירו במכונית. ההיכרות הזאת עם קולטאי הייתה, בהמשך, מאוד מועילה. היה לי למי לפנות, במיוחד היה לי על מי להסתמך תמיד. הייתי אצלו מספר פעמים, לפעמים הצלחתי ולפעמים לא. קולטאי היה אדם שפל, ברוטלי ומנוול. אני דיברתי איתו תמיד בטון של שני 'אדונים מאדיארים' בינם לבין עצמם..."<br>קפש מספר גם על דרכים פחות פורמליות ליצירת היכרויות חשובות: "אישה אחת הציגה אותי פעם לפני רופא נוצרי, שאוכזב מהמשטר ושנא את ידידיו לשעבר. הוא עזר לי רבות, כי הוא הכיר את המכניזם הפוליטי מבפנים. הוא ידע אל מי צריך לפנות בכל מקרה, למי הסמכות המתאימה ומי יכול לתת את ההוראה הרצויה. בדרך כלל לא הייתי צריך להגיע אל אותו אדם, יכולתי פשוט להסתמך עליו, כי ידעתי מיהו המחליט. אלה היו תמיד אנשים של הדרג השני או השלישי וחשובים מספיק, שאנשי הביצוע לא יעזו לרוץ ולשאול אותם האם הם אמנם נתנו את ההוראות שאני ייחסתי להם.<br>אלה היו זמנים מסובכים, החשוב ביותר היה ליצור רושם טוב ומשכנע... במשך כל התקופה הזאת לא הייתי צריך להראות את התעודות שלי אפילו פעם אחת. היה די שאמרתי 'אני זה וזה' ותמיד הסתפקו בכך..."