<b>למען הפליטים - 'ועדת העזרה וההצלה'</b><br><br>עם בוא הפליטים נוצר בהונגריה מצב פרדוכסלי: הדרך היחידה שבה ניתן לסייע להם הייתה דרך בלתי חוקית, ואף גוף יהודי - אפילו ציוני - מקרב יהדות הונגריה, הנאמנה לחוקי המדינה, לא היה מוכן לקחת על עצמו תפקיד זה, לבד מתנועות הנוער. <a href="shaliach_show.aspx?id=30275"style="text-decoration:underline; color=#720000;">יואל בראנד</a>, אשר בשל דעותיו הסוציאליסטיות-רדיקליות נמצא לעיתים באופוזיציה לעמדתו של הממסד הציוני בהונגריה, יזם והקים את 'ועדת העזרה וההצלה', ארגון יהודי אשר פעל בדרכים בלתי שגרתיות ולרוב אף בלתי חוקיות, למען הפליטים, ובעיקר למען חברי תנועות הנוער, אשר הגיעו להונגריה במהלך מלחמת העולם השנייה.<br>הפליטים הגיעו להונגריה חסרי כל, והארגון הציב לו למטרה להשיג אמצעים למימון סידורי הקליטה של הפליטים, בהנפקת <a href="hi_show.aspx?Id=45765"style="text-decoration:underline; color=#720000;">תעודות מזויפות</a>, בהשגת דיור והוצאות קיום בסיסיות. הגרעין הראשוני של הוועדה כלל את אנשי 'ארץ-שראל-העובדת' - יואל בראנד ואשתו <a href="shaliach_show.aspx?id=30276"style="text-decoration:underline; color=#720000;">הנזי</a>, <a href="shaliach_show.aspx?id=30274"style="text-decoration:underline; color=#720000;">ד"ר ישראל קסטנר</a>, משפטן ועיתונאי ציוני, איש ציבור פעיל שברח מטרנסילבניה לבודפשט, <a href="shaliach_show.aspx?id=76366"style="text-decoration:underline; color=#720000;">שמואל (שאמו) שפרינגמן</a>, סוכן תכשיטים וזהב, ציוני ותיק שעזר ככל שיכול לפליטים בודדים מפולין, <a href="shaliach_show.aspx?id=70757"style="text-decoration:underline; color=#720000;">משה שוויגר</a>, עורך דין מיוגוסלביה ו<a href="shaliach_show.aspx?id=70828"style="text-decoration:underline; color=#720000;">פרץ רבס</a>, איש 'מכבי הצעיר'</a>.<br>הוועדה לא קיבלה מנדט כלשהו מהציבור היהודי בהונגריה, שמנהיגיו היו אך ורק ראשי הקהילות הדתיות. לעומת זאת, זכתה הוועדה להכרה מצד התנועות הציוניות, בעיקר לאחר פעולותיו של שפרינגמן ליצירת קשר עם לשכת הקשר באיסטנבול - שאז זכתה הוועדה להכרה רשמית גם מצידן וגם מצד המוסדות בארץ - והכרה זו הכשירה אותה לקבל תקציבי פעולה.<br>ה'ועדה' התגבשה כוועדה כללית בין-תנועתית. וכחברי נשיאות כיהנו גם <a href="shaliach_show.aspx?id=70813"style="text-decoration:underline; color=#720000;">אוטו קומוי</a> - 'ציונים כלליים', <a href="shaliach_show.aspx?id=70732"style="text-decoration:underline; color=#720000;">צבי סילג'י</a> - <a href="hi_show.aspx?Id=45696"style="text-decoration:underline; color=#720000;">השומר הצעיר'</a>, ומיכאל סולומון - מה'מזרחי'.<br>הפעילים שמרו על קשר רצוף עם הפליטים ועם תנועות הנוער החלוציות. באמצעות בלדרים היא העבירה את הדוחות ואת הפניות של התנועות במחתרת למוסדות בקושטא ובשוויץ. כמו כן, חילקה הוועדה - על פי הנחיות שקיבלה - את הכספים שהועברו אליה.<br>קבוצה זאת הייתה מוכנה, כאמור, לפעול גם בדרכים בלתי חוקיות. בתחילת פעילותו נשא הארגון אופי פוליטי-ציוני מוגבל. הוא פרץ באורח ספונטני, כגוף בלתי ממוסד, ופעל לרוב כארגון וולונטרי שבבסיסו יוזמה אישית והיענות לבעיות אנושיות. הוועדה כיבדה תמיד את האוטונומיה של המחתרת החלוצית, את החלטותיה ופעולותיה, גם כאשר נוצרו חילוקי דעות בין שני הגופים.<br>בראנד קיים את מרבית הקשרים עם הפליטים, שפרינגמן הפעיל קשרים, ובעיקר שמר על הקשר עם המשלחת באיסטנבול. קסטנר היה המקשר עם המוסדות היהודיים והציוניים. באמצעותו נשמר הקשר עם מוסדות הקהילה ועם <a href="hi_show.aspx?Id=45569"style="text-decoration:underline; color=#720000;">'המשרד לסיוע'</a>. מקורות המימון העיקריים לפעולות הוועדה היו הסוכנות היהודית ו<a href="hi_show.aspx?Id=45566"style="text-decoration:underline; color=#720000;">הג'וינט</a>.<br>בפברואר 1943 נשלח לראשונה ביוזמת ה'ועדה' בלדר לפולין, כדי להבריח יהודים להונגריה. אולם אנשי המחתרת החלוצית בפולין לא היו תמיד מוכנים להתפנות ולהינצל. בתחילה ניתנו לבלדרים הנחיות לחפש אנשי תנועה, אך ככל שהתמעט והלך מספר היהודים בפולין, היו ניסיונות ההצלה כוללים יותר.<br>אנשי 'הוועדה' ראו כייעודם העיקרי את הקשר עם פולין, בו השקיעו מאמצים רבים, תוך שהם מעבירים אל היהודים שם כספי תמיכה לעזרה ולהצלה. הידיעות על המתרחש בפולין - רצח המוני של יהודים - הגיע לבודפשט כבר בסוף 1942 באמצעות הבלדרים ועדותם של הפליטים. בחודשים אפריל-מאי 1943 עדיין ביקשו מבודפשט כתובות להצלה, אולם הפליטים דיווחו על חורבן היישוב היהודי בפולין. עדויותיהם של הפליטים נרשמה והועברה דרך איסטנבול לארץ. המידע הקשה המריץ את עבודת ההצלה. בלדרים נשלחו גם לפראג, לוינה ולקרואטיה.<br>מנגנון הסיוע לבריחת הפליטים ואנשי תנועות הנוער כונה <a href="hi_show.aspx?Id=45561"style="text-decoration:underline; color=#720000;">'ועדת הטיול'</a>, ובראשו עמד יואל בראנד.<br><a href="hi_show.aspx?Id=45565"style="text-decoration:underline; color=#720000;">המשלחת באיסטנבול</a> המשיכה להמריץ את היוזמה המקומית של 'הועדה'. באיסטנבול הצהירו שוב ושוב, כי עיני כל היישוב בארץ ישראל נשואות אל פעולות ההצלה בהונגריה. הצוות באיסטנבול דרש להגביר את פעולות <a href="hi_show.aspx?Id=45356"style="text-decoration:underline; color=#720000;">'הטיול'</a> מפולין ומסלובקיה.<br>בראשית יוני 1943 מגיע להונגריה הגל השני של הפליטים מפולין דרך סלובקיה. פליטים אלה לא ראו את עצמם כפליטים, אלא כלוחמי מחתרת המעתיקים את מקום פעילותם. הפליטים בהונגריה פעלו בשני מישורים: השגת כלי נשק ותעודות מזויפות, וכן ניסיון להבהיר את ההתרחשויות בפולין על מנת להתריע מפני הצפוי גם בהונגריה. אולם, יהודי הונגריה לא ניצלו את המידע שהביאו איתם פליטי פולין על ההשמדה.<br>לעומת זאת, נוצר קשר הדוק בין הפליטים לחברי תנועות הנוער הציוני, אשר היו בעלי זהות יהודית-ציונית, צעירים ופתוחים יותר. הפליטים אימנו את המקומיים בשימוש בנשק, בלחימה במקלות, בהכנת תעודות מזויפות, בעזרה ראשונה וב<a href="hi_show.aspx?Id=45352"style="text-decoration:underline; color=#720000;">הכנת בונקרים</a>.<br>נוכל לסכם ולומר, כי 'ועדת העזרה וההצלה' הייתה גוף מרכזי בפעולות ההצלה. בודפשט הפכה מרכז להעברת אנשים ומידע מאזור ההשמדה. 'ועדת הטיול' של 'ועדת ההצלה' עסקה יום יום בהצלת פליטים, זאת בסיועה ובהנחייתה של המשלחת הארץ ישראלית באיסטנבול.<br>עם הזמן הפכה ה'ועדה' מגוף אשר טיפל בצרכי הפליטים בלבד לוועדת הצלה ליהדות הונגריה כולה.
|