'אריזציה' - מבצע הזהויות השאולות

'אריזציה' - כך כונתה הסוואת הזהות היהודית תחת זהות נוצרית, באמצעות מעבר משימוש בתעודות יהודיות לתעודות נוצריות. ההתחזות לנוצרים נשענה במידה רבה על זיוף תעודות - אשר שימשו לפחות כתשתית לחיים תחת הזהות השאולה החדשה. באמצעות התעודות ניתן היה לשכור דירה ולנוע בבודפשט. אמנם כדי שהן יגנו על המחזיק בהן, היה רצוי להשתמש בהן מעט ככל האפשר, אך ללא מקום שבו ניתן היה להימצא בביטחון יחסי, לא היה אפשר לקיים תנאי מחתרת. במעבר למקום חדש - בד בבד עם סיגול זהות חדשה - נערמו קשיים רבים על נושאי התעודות המזויפות. הוטל עליהם לשנן את פרטי זהותם החדשה, להקפיד לשאת את כל התעודות המתאימות, להתרגל לפגישות במקומות ציבוריים, להיזהר בצאתם לרחוב ובחזרתם הביתה. עצם המעבר לחיי מחתרת לא היה פשוט. הניתוק מהבית הכביד מאוד כאשר ברקע ניצבה השאלה: הבית או התנועה? עבור היורדים למחתרת, מרגע שבחרו בדרך זו, הגדילה ההינתקות מהבית את התלות בתנועה. הקיום היומיומי של החברים - בפרט של אלה שאינם תושבי בודפשט - נעשה מעתה תלוי בהנהגת התנועה. במפגש היומי עם חבר ההנהגה או המקשר היו תלויים אספקת הניירות, סידורי הלינה, ולעתים גם צורכי המחייה. כך הפכו לעת ערב פינות רחובותיה וגניה הציבוריים של בודפשט למקומות מפגש של חברי התנועה. נקודות המפגש הקבועות זכו לכינוי 'הבורסה'. דן צימרמן מספר: "היה זה מקום מפגש קבוע באחד הרחובות, לשם באו כל החברים שרצו לקבל משהו. הפגישות היו מסוכנות למדיי, מפני ש'כל התנועה כולה' באה. אמנם היינו משנים מעת לעת את מקומות המפגש, אך הפגישות היו דומות יותר לאסיפות המוניות מאשר לפעולות מחתרת…" הפעילים המנוסים היו חסרי סבלנות לעתים לנוכח קשיי הסתגלותם של אנשי המחתרת, שעברו אותם קשיים בתהליך ה'אריזציה', אשר ממנו השתמע, בין היתר, שהתנועה תפסה את מקום הבית וההנהגה תפסה את מקום ההורים. ל'אריזציה' הייתה גם משמעות נוספת - הינתקות מהציבור היהודי, מגורלו של ההמון היהודי. הדבר התחדד באורח חד משמעי מרגע שהוחלה חובת ענידת הטלאי הצהוב. דוד גור מספר: "זמן קצר אחרי כניסת הגרמנים להונגריה פורסם הצו על נשיאת הטלאי הצהוב. התנועות החלוציות שאנשיהן כבר היו 'אריים' כביכול, נכנסו למשטר מחתרתי. היו כמה מנהיגים יהודים שלא קיבלו זאת בעין יפה. היו קולות שהאשימו אותם בהתבדלות מהשותפות בגורל היהודי. 'יש לשאת את הטלאי בגאווה, כקידוש השם' טענו". רפי בנשלום: "כלפי חוץ ניתקנו את עצמנו לחלוטין מהיהדות. סילאג'י בא אלינו בטענות חמורות בשל כך. האשים אותנו שבגדנו בצורה עלובה ביותר ביהדות, ומתוך היעדר סולידריות אנו מסרבים לענוד את הטלאי הצהוב". אלא ששימור הזהות היהודית באמצעות הטלאי הצהוב היה גם ההכרה בהיעדר הסיכויים לשימורה הפיסי. דווקא ההתנתקות היא שהבטיחה את שימורה הפיסי של היהדות. באמצעות ה'אריזציה' יכלו החברים להבטיח לפי שעה את הישרדותם. משה אלפן: "אם אני נושא טלאי צהוב, אני לא מזדהה עם היהודי - אני נגדו". ה'אריזציה' פירושה הצלה. חברי המחתרת אשר הצליחו לבנות לעצמם 'אישיות חדשה' ויעילה, היו אלה אשר עסקו למעשה ביום המפנה ולאחריו בהוצאת חבריהם מהבתים היהודים, בריכוז ילדים ובהקמת בתי ילדים והחזקתם. הם היו הגורם הדומיננטי ביותר בתוך המחתרת, ולמעשה היוו את הגורם המדרבן והמבצע של רוב פעולות ההצלה. סיבה זאת גרמה גם לעליית משקלו של הנוער ההונגרי-המקומי במחתרת, לעומת מקומם המרכזי וחשיבותם הרבה של הפליטים בהקמת ארגון המחתרת בתקופה המוקדמת של המלחמה.

חזרה