אחד הגדולים והחשובים בבתי הילדים היה הבית ברחוב דובּ (Dob) מספר 90. במרכזו של מפעל זה עמד מיקלוש קרטס (Kertész Miklós) שהיה ציר בבית הנבחרים ההונגרי מטעם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. מצבם של קרטס ובני משפחתו היה טוב יחסית בהשוואה לשאר יהודי בודפשט, מאחר שהיו לו קשרים עם פעילי המפלגה והאיגוד המקצועי.<br>כשבוע אחרי עליית סאלשי (Szálasi) לשלטון, הציע קרטס לקומוי (Komoly) לנצל בניין ששימש בעבר איגודים מקצועיים אשר פעילותם נאסרה, ולייסד בו בית ילדים בחסות 'הצלב האדום הבינלאומי'.<br>קומוי החל מיד בהפיכת בניין המשרדים לבניין מגורים. מיקלוש קרטס עצמו, חתנו - ד"ר לאסלו אנטל (Antal László) - ופעילי המחתרת נרתמו אף הם למשימה. תוך ימים ספורים שינה הבית כולו את ייעודו. חברי המחתרת הביאו מיטות, מזרונים, שמיכות וציוד חיוני אחר. סיוע כספי ניתן מ'הועד לעזרה והצלה' (Budapesti Mentőbizottság) בעזרתם של הנזי ברנד (Hansi Brand), שולם אופנבך וזולי ויינר (Weiner Zoli). מבין אנשי המחתרת החלוצית סייע אפרא אגמון.<br>אדם נוסף אשר תרם רבות לקיום בית הילדים ברחוב דובּ היה לסלו סאמושי (Szamosi László). סאמושי, חבר תנועת 'הנוער הציוני', שהיה מצויד בתעודות אריות, נדד ממקום למקום, כיוון שחשש לשוב לבית שבו הכירו אותו ואת משפחתו. סאמושי שוחרר מ'פלוגות העבודה' תודות לתעודה שהחזיק, ובה צוין כי הוא חולה נפש. כך עברו הוא ומשפחתו לבית הילדים בניהולו של קרטס, ועל כך מספר סאמושי:<br>"…בית הילדים היה מקום ריכוז של יהודים מכל שכבות העם. היו חלוצים רבים שברחו מ'פלוגות העבודה' והגיעו בהוראת תנועתם. בדצמבר הגיע מספר הנפשות כמעט לאלף, הצפיפות הייתה קשה, התנאים הסניטריים היו קשים. לעתים היה מספר המבוגרים שווה למספר הילדים בשל הביטחון שהעניק הבית בהיותו תחת חסות 'הצלב האדום הבינלאומי'…"
|