לסלו סמושי (Szamosi László), צעיר מקומי, היה מצויד עוד מראשית הכיבוש בתעודות אריות, אם כי לא השתייך למחתרת. מחשש לשוב לביתו, פן יזהו אותו שכניו, נדד עם משפחתו ברחובות בודפשט. כאשר התקשו אשתו וילדיו לעמוד בנדודים ובטלטולים של חיפוש מגורים, חזרה המשפחה לדירתה המקורית - בדיוק כאשר איסוף הגברים היהודים שהתנהל באזור היה בעיצומו. רק תודות לתעודת שחרור מ'פלוגת העבודה', שבה אופיין כחולה נפש, הניחו לו להישאר בבית. אחרי זאת, עברה המשפחה לבית הילדים שברחוב דובּ (Dob) ועל כך מספר סמושי:<br>"לבית הילדים הגענו בסוף אוקטובר. את הבניין העמידה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית לרשות 'הצלב האדום הבינלאומי' (Nemzetközi Vöröskereszt), בתנאי שכארבעים עד חמישים חברי מפלגה ימצאו שם מקלט. הניהול הפדגוגי היה בידי הפרופסור סאמושי (לא קרוב משפחתי). במקום נמצאו כבר כחמישים עד שישים ילדים. הבית העניק ביטחון יחסי לחוסים בו, המבוגרים והילדים, אך זאת רק בתוך הבית עצמו. מהחלונות יכולנו לראות כיצד אוספים ברחוב גברים ונשים שנחשדו כיהודים... למחרת בואנו יצאנו מהבית, כמובן ללא הטלאי הצהוב, ניגשתי לידיד בעל חנות סיטונאית וקניתי כל מה שרק ניתן: צלחות, סירים, כלי אוכל, כלי ניקוי, נפט ואפילו חומר נגד כינים. הלכתי לבית הקודם שלנו, שהיה בו מפעל לייצור אטריות וקניתי 300 ק"ג אטריות שבעל המפעל 'גנב' מההזמנה המיועדת לצבא... במשך כל התקופה שלאחר מכן הגיעה האספקה הסדירה של מצרכי מזון ממחלקה א' של 'הצלב האדום הבינלאומי' (Nemzetközi Vöröskereszt A Osztálya)".
|