ציפי, ילידת 1920 בטצ'ו (Técső) בקרפטורוס סיימה את בית הספר התיכון בגיל 16 והצטרפה לקן השומר הצעיר בעיר. בשנת 1939 עברה לחיות בבודפשט בקן השומרי ובהכשרה לקראת העלייה.<br>משנת 1941 עבדה במשך שלוש שנים בצוות ההדרכה של בית נוער יהודי שהוקם על ידי הקהילה היהודית ברחוב זולדמאלי (Zöldmáli) בבודה (Buda) ואשר שימש כפנימייה לנערים שלמדו מקצועות עבודה. הבית נקרא "בית השוליות" (Tanoncotthon). בצוות היו חברי השומר הצעיר רבים והם ארגנו את החניכים לתנועה. כך נוצר מצב שהבית כולו שימש כקן של 'השומר הצעיר'.<br>בחורף 1944-1943 חלתה בדלקת פרקים ואושפזה בבית החולים בבודפשט.<br>במרס 1944, עם השתלטות הגרמנים על גרמניה, החרים הצבא הנאצי את בית החולים היהודי וסילקו את החולים לרחוב. ציפי מצאה את חברי התנועה שפעלו באותו זמן מתוך מרכז משרדי הקהילה היהודית ברחוב שיפ 12 (Síp). שם פגשה את אפרא (טייכמן) אגמון אשר סידר לה מגורים ארעיים וצייד אותה בתעודות מזויפות. פגישה זו הובילה בהמשך לזוגיות בין השניים ומאוחר יותר לנישואין.<br>ציפי הצטרפה לפעילות במסגרת המחתרת החלוצית במבצעים ובשליחויות רבות. בין משימותיה הייתה מביאה את דבר הנהגת התנועה אל החברים במחנות עבודה הפזורים ברחבי הונגריה, כולל תעודות מזויפות, כסף, בגדים ואמצעי קשר למקרה שיצטרכו לנטוש את יחידותיהם, לברוח ולהצטרף למחתרת בבודפשט. אחד השיאים בנכונות ציפי לעזור לחברים בצרה היה התנדבותה למשימה מסוכנת ביותר בחברת מילאן (Milan), איש שעבד עבור הגסטאפו בטופויה (Topolya) באזור העיר סגד (Szeged). שם היו עצורים חברי קבוצה שלמה שנתפסה בדרכה להברחת הגבול לרומניה. מילאן הגה תכנית שדרשה היתלוות בחורה צעירה אליו, איתה הוא יופיע כבת משפחתו וינצל את קשריו ואת זכותו לבחור עבורה משרתת מבין האסורים במחנה.<br>התכנית הייתה דמיונית ביותר וההנהגה הותירה בידי ציפי, המועמדת, להחליט בעצמה על השתתפותה במשימה. היא אמנם נכנסה עם מילאן לגוב האריות, למרתפי הגסטאפו והצליחה לשחרר את יהודית הרבסט (Herbst Judit) אשר נבחרה ל'שמש כעוזרתה'. בשלב שני הצליחה פעולה נוספת לשחרר את יתר העצורים.<br>בהמשך הייתה ציפי פעילה בעזרה מיוחדת בבתי הילדים השונים שהוקמו ותוחזקו על ידי המחתרת החלוצית, בטיפול במקרים קשים ומסובכים של חברים וילדים ללא הורים שנזקקו לסעד ייחודי. היתה לה לציפי, יכולת מיוחדת, טבעית מאופייה, להאזין לזולת, לפשט ולהחליק בעיות ולנסוך שלווה ותקווה בגדול ובקטן.<br>עם השחרור נשאה בעול קיום פלוגת ההנהגה ברחוב וילמוש צ'סר (Vilmos császár) 35 והייתה פעילה בהעברת בתי הילדים מבודפשט לערי השדה. היה זה מבצע רב היקף שהעסיק את התנועה באותו הזמן.<br>ציפי עלתה ארצה בתחילת 1947 וביחד עם אפרא הצטרפו לקיבוץ ו' ארצישראלי (לימים - עין דור) ולאחר כשנה עברו לקיבוץ העוגן, מתוך רצון לאיחוד המשפחה שם. בקיבוץ עבדה במפעל לייצור פלסטיק תוך מאמץ ורצון עז להתגבר על מגבלותיה הבריאותיות.<br>תנאי המחתרת לא איפשרו לציפי להתמסר להחלמה. דלקת הפרקים התפתחה למחלת לב. מפאת מחלתה לא יכלה ציפי ללדת וב - 1953 אימצו בני הזוג אגמון תינוקת, שולה. בריאותה של ציפי התערערה והיא יצאה ב - 1966 בליווי אפרא, לניתוח לב פתוח להשתלת מעקפים ברוצ'סטר ארה"ב ושם נפטרה על שולחן הניתוחים.<br>ציפי הובאה לקבורה בקיבוץ העוגן.<br><br>רשמו: צבי שחר ואפרא אגמון, 1998.