| ארגון |
ב-כ"ט בנובמבר 1947 (ט"ז כסלו תש"ח) נסתיים בפתח-תקווה קורס מפקדי כיתות שנבדל מקורסים קודמים בכך שהוחל בלימוד תורת הלחימה בשדה ובכך התחילו להבדיל בין תורת הלחימה המחתרתית לבין לחימה גלויה בשטח פתוח. גורליות השעה גברה לאחר הודעתו של אלכסנדר קדוגן, נציג בריטניה באו"ם, כי ארצו תוציא את כל צבאותיה מארץ-ישראל עד ה-1 באוגוסט 1948 (כ"ה תמוז תש"ח). לאחר הודעה זו, באצ"ל נסתמנה ראשית הסתגלות למצב החדש. מפקדתו החלה להביא שינויים במבנה יחידותיו. במקום חוליות קטנות, אופייניות ללוחמה-זעירה, הוחל בהרכבתן של כיתות. האצ"ל חולק לגדודים שהיו כפופים למפקדת המחוז ובמקביל הוחל בגיוס אנשים נוספים ובאימוני מפקדים למבצעי הגנה בפני ערביי ארץ ישראל (קודם הייתה התמקדות בלחימה בבריטים) ולקראת פלישת צבאות ערב הסדירים. מחלקה מיוחדת, "מחלקת כוח-אדם", במטה הארגון, בראשותו של בצלאל עמיצור, עסקה, מכ"ט בנובמבר עד הפירוק בהפיכת היחידות המחתרתיות הקיימות ליחידות מותאמות לתקן של צבא סדיר. המחלקה המשיכה לטפל, במשך כל אותה תקופה, בענייני כוח-אדם, רכב, מזון, הלבשה וכיו"ב למבצעים הקרביים של הארגון עד להשתלבותו הסופית בצבא ההגנה לישראל. נוכח הצרכים החדשים רוכזו כמה מחברי האצ"ל שהיה להם ניסיון בלחימה גלויה בשדה הקרב ואלה הקימו את מחלקת התכנון של הארגון בראשותו של "גידי" [עמיחי פאגלין, קצין המבצעים], שכבר שקדה בזריזות על ביצוע תכנית לאימון מחודש. שנות הפעילות המחתרתית האנטי-בריטית, שחייבה טקטיקות מיוחדות ונישאה רובה בידי מפקדים ואנשי שורה מוותיקי המחתרת - תמו ואף רבים מן הוותיקים ישבו אותה תקופה בבתי-סוהר ובמחנות-המעצר או הפסיקו את פעילותם, בעיקר לאחר הפילוג של שנת 1940. הידע הצבאי החלקי שקיים היה בארגון, לאחר שהחל לרכשו בקורסים הגלויים-למחצה: אם בתחנות הנוטרים ואם בקורסים המודרכים על-ידי קציני הצבא הפולני, קודם בפולין עצמה ואחר-כך גם בארץ נשכח. ואולם בשידוד מערכותיו נעזר הארגון בכמה וכמה ממפקדיו הוותיקים מאותן תקופות, שחזרו לשירות פעיל, וכן בחברים שקנו ידע וניסיון צבאי בתור קצינים וסמלים בשורות הצבא הבריטי. במחצית דצמבר 1947 (טבת תש"ח) החל תהליך הוצאתם של שוטרים בריטיים מאזורי הארץ השונים, ואזור עברי ראשון שפונה מהם היה השטח העירוני שבין תל-אביב ופתח-תיקווה. כתוצאה מכך, נוצרו תנאים לריכוזם של מפקדים ואנשי-שורה בבסיסים לצורך אימונים. כן הוחל בהעברה מזורזת של כוח-אדם מן ה"חת"ם" ושאר שירותים אל בסיסים אלה - כשלב לשילובם ביחידות-לחימה. כך שמן ה-29 בנובמבר 1947 ועד פברואר 1948 גדל מספרם של אנשי הח"ק בסניף חיפה (לדוגמא) מ-40 ל-120 לערך. בתקופה זו החלה גם אגירה מואצת ורבת היקף של מצרכי מזון, תרופות, בגדים, דלק ורכב. אחד המצבורים הלוגיסטיים הגדולים של התקופה היה מחסן מרכזי גדול שהוקם באותו זמן במרתף בית-החרושת לסבון, שהעמיד לרשות הארגון בעל בית-החרושת ד"ר יוסף שיפמן, מראשי הצה"ר. ביבליוגרפיה א. בגין מנחם, המרד, תל-אביב, 1951. ב. ניב דוד, מערכות הארגון הצבאי הלאומי (חלק ששי), במלחמה גלויה, תל-אביב, 1980. ג. סלוצקי יהודה, תולדות ההגנה, כרך ג', תל-אביב, 1972. |
