| הגדוד הירושלמי |
עם היכנס ההפוגה הראשונה לתקפה, בשעה 10:00 בבוקר של ה-11 ביוני (ד' סיוון), כבר היו שני גדודים של האצ"ל משולבים שילוב מלא בצבא ההגנה לישראל. חברי הארגון בשטחים הנתונים לשלטונה של הממשלה הזמנית היו בשלב היקלטות בגדודים הנוספים לקראת שילובם שלהם. ואולם בשטחי "השפלה" נמצאו אותו זמן לא מעטים מאנשי מחוז ירושלים, שעשו בהם בתפקידים שונים, וכן משוחררי מחנה-המעצר של עתלית. ב-9 ביוני (ב' סיוון) יצאה לירושלים שיירה ראשונה של כ-50 איש ובהם גם כמה מפקדים בכירים, "לחזק את כוח הלוחמים בעיר" (אופיר, עמ' 159). הם לקחו עמם גם ציוד ונשק ועמדו לעבור ב"דרך בורמה" שנסללה באותם הימים; אולם בדרך נתקלו בהתנגדות אנשי ה"הגנה" שהודיעו להם כי קיבלו הוראה למנוע מהם את המעבר. לאחר משא-ומתן בין עמיחי פאגלין, קצין המבצעים של הארגון, ובין יוסף טבנקין, ממפקדי האזור של ה"הגנה", הורשה המעבר רק לג'יפ אחד ובו שני מפקדים - דוד בריסק ושרגא עליס, ועמם מרגמה ופגזים - והשאר נאלצו לחזור לשפלה. שני המפקדים הגיעו לבסיס האצ"ל ב"עץ חיים" ומשם יצא בריסק, עם יחידת רגמים, אל בנין ג'נרלי, להפגיז משם עמדות ערביות בעיר העתיקה. בין היחידות המובחרות המשיכה להתבלט "גונדת הלטרוניסטים": "והיה אם ראה תושב ירושלמי, אם זה ביום ואם זה בחצות, שורת חיילים צועדים בגאון ובפיהם נישא בעוז המנונם שחובר על-ידי חבריהם בכלא בגולה "הם לא ישברו אותנו", ידע גם ידע תושב ירושלים כי מחלקת הלטרוניסטים יוצאת, אם זה לקרב ואם זה לעמדות" (א. יהודיוב, חרות, 8.7.49). בימי ההפוגה המשיכו להגיע לבירה בזרם מתמיד מפקדים ואנשי-שורה, להחליף לוחמים שהגיעו לאפיסת-כוחות. בסוף יוני החלו לבוא מאנשי "אלטלנה" וכן מאנשי הארגון בשפלה, שלא הספיקו לשבצם בגדודים קודם פרשת אניית-הנשק. אחרי ה-12 ביולי (ה' תמוז) הגיעו לירושלים הגולים, ששוחררו ממעצרם בקניה. כל אלה מנו כ-300 איש והצטרפו מיד עם בואם לבירה אל "הגדוד הירושלמי" שהוקם באותם הימים והתמקם בבסיס קטמון. |
