| גינויים למבצע יפו |
ההודעה רצופה הייתה גם האשמות כנגד הארגון, ובכללן ההאשמה החוזרת ונשנית מזה שנים שפעולתו אינה מכוונת בעיקרה אלא להישג פנימי בקרב הישוב גופו: "לפי התכונה של אצ"ל ברחובות תל-אביב נתקבל הרושם שיותר מאשר התכוון לרחוב בוסטרוס ביפו התכוון לרחוב אלנבי בתל-אביב", וכוונת בעלי ההודעה לחסימת הרחובות הסמוכים למנשייה קודם ההתקפה ומשך מהלכה. בהאשמה דומה יצאו גם כמה מן העיתונים היומיים ממחנה הסוכנות היהודית. העיתון "הארץ" גורס, בניגוד להודעת "ההגנה", שהאצ"ל יצא להתקפה בכוחות שאינם מספיקים למבצע מסוג זה וההתקפה עצמה לא באה אלא " רק כדי להתחרות עם ההגנה על אהדת הציבור שהיא זכתה לה תודות לכיבוש חיפה": וכן "שבכל הפעולה בתכנונה ובארגונה בלט חוסר הניסיון של האצ"ל". ב"דבר" כונתה ההתקפה "הצ'יזבאט הצבאי הלאומי" ואילו "על המשמר", ביטאון מפ"ם, הקובע ש"זה היה יום של פרובוקציה גדולה וקלון גדול", קורא להסיק מסקנה מפליגה: "עם קוביוסטוסים צבאיים וציבוריים אין מגע, אין שיתוף ואין הסכם. "גם למחרת היום השני לקרבות, שאף בו לא חלה התקדמות במערכה, מלאה העיתונות הקרובה לסוכנות היהודית גינויים למבצע כולו, תוך הבלטת כישלונם של הלוחמים היהודים. למסתייגים ממבצע זה הצטרף הפעם גם לח"י הקובע בשידורו כי "אצ"ל עשה שגיאה צבאית בפתחו בקרב על דעת עצמו מתוך חישוב שיוכל לכבוש בכוחות עצמו את יפו המבוצרת". הסתייגויות וגינויים אלה, שאף לוו בהאשמות קשות, חייבו את מפקדת האצ"ל, הנתונה כולה במערכה כבדה, בתגובה מידית להכחיש דברים כלפי חוץ ולחזק את רוחם של הלוחמים הנתונים בין "כדורים מזה וקללות מזה". התגובות, בעיקר אלה המכוונות כלפי הודעת ה"הגנה" ופרסומי העיתונים המקורבים לסוכנות היהודית, מעידות על חרדה פנימית גדולה בקרב ראשי הארגון. "בלבנו השתררה," מעיד מפקד הארגון, "הרגשת מגור: הם רוצים במפלתנו" (ההדגשה במקור)… מייחלים לכן שאנחנו באמת לא נצליח. כלום תיתכן הרגשה נוראה מהרגשה זו? כלום אין זו השנאה העצמית המאפילה על חיינו מיום גלינו מארצנו?" (המרד, עמ' 444). בהודעתו לציבור מונה הארגון כמה מהכישלונות הברורים של ה"הגנה" (נבי-דניאל, נבי-יושע, נבי-סמואל), מקומות בהם נפלו לוחמים רבים "בלי שתושג מטרה כלשהי", אבל "אנחנו גם על נבי-יושע ונבי-סמואל ועל עשרות פעולות אחרות שלהם שנכשלו לא כתבנו את אשר כתבו האווילים ההם, המתפללים לכישלונו של הנשק העברי רק מפני שהוא אינו נמצא בידיהם". ובאשר לשני ימי הקרב מדגישה ההודעה שהמערכה בעיצומה ועדיין אין תוצאות סופיות, אבל ההרעשה הכבדה המלווה ללא הרף את ניסיונות החדירה של הלוחמים כבר השיגה תוצאות חשובות ו"עוד לכך עשרות הבתים ביפו שהפכו לתלי חרבות, מאות הערבים הנפגעים והבריחה ההמונית והבהלה והמנוסה שתקפו את הפורעים" (במחתרת ד', עמ2 306). |