רכישת אדמות גוש "ח'רייבה" ויג'ור הייתה מהארוכות בתולדות רכישת האדמות בארץ. העניין באדמות גוש ח'רייבה - יג'ור נבע בראש ובראשונה מהצורך למצוא אתר לביח"ר למלט, רעיון שעלה כבר לפני מלחמת העולם הראשונה. אך המשכה בצורך של המוסדות המיישבים לעטוף את חיפה באדמות בבעלות יהודית. קרקעות "ח'רייבה" השתרעו מאזור נשר - יגור עד קו פרשת המים של הכרמל ובמורדות נחל כלח וגלים. מרבית השטח היה שומם ורק אריסים ספורים עיבדו בו חלקות בודדות.<br>הרעיון להקמת בית חרושת למלט בארץ ישראל עלה לראשונה בראשית המאה העשרים <a href="hi_show.aspx?Id=21428"style="text-decoration:underline; color=#9B0101;">כשנחום וילבושביץ</a>, תעשיין ויזם מרוסיה בא לביקור בארץ.<br>וילבושביץ מצא לבסוף את ייעודו בבית החרושת "עתיד" - שמן, אך בשנת 1912 עדיין ניסה למשוך משקיעים שיסכימו להקים מפעל לייצור מלט סמוך לחיפה. עד אז יובא המלט מחו"ל. ווילבושביץ היה משוכנע שיהיה ביקוש הולך וגובר למלט תוצרת הארץ. ברקע היו הניסיונות הראשונים לבנייה בבטון בפתח תקווה והמושבה הטמפלרית וילהלמה. היוזמה הייתה שייכת ליהודי בשם דניאל ליכטנשטיין מפולין שראה בבטון פתרון מצוין לבניית מתקנים חקלאיים כמו בריכות אגירה, תעלות השקיה וכו'.<br>את הבריכה הראשונה בנה ליכטנשטיין בוילהלמה (היום המושב בני עטרות), ובשנת 1913 בנה על שפת הירקון את מכון שאיבת המים הראשון בארץ - כולו מבטון. באותן שנים, ערב מלחמת העולם הראשונה יובאו לארץ 11 אלף טונות מלט בממוצע בשנה. התחזית הייתה שהביקוש יעלה בהתמדה, אך מלחמת העולם הראשונה טרפה את הקלפים ווילבושביץ מצא עצמו בדרך אחרת. ההמשך היה נתון בידיהם של אנשים אחרים.<br>כבר בסוף שנת 1919 סייר <a href="hi_show.aspx?Id=21449"style="text-decoration:underline; color=#9B0101;">סעדיה פז</a>, מבכירי חברת "הכשרת היישוב" יחד עם וילבושביץ על מנת לבחון את טיב הקרקע ואת אפשרויות הקנייה. אזור יגור נבחר בגלל המסלע הגירני בכרמל והקרבה למקורות המים בקישון.<br>כעבור שנה התקבלה הודעה מארתור רופין, מנהל חברת "הכשרת היישוב" שיש לרכוש את גוש אדמות חרבג' יג'ור וח'רייבה שהיה בבעלות
<a href="hi_show.aspx?Id=21448"style="text-decoration:underline; color=#9B0101;">משפחת חורי</a>. אך הקנייה הסתבכה והתעכבה בגלל התערבותם של גורמים פוליטיים לאומניים ערבים, שביקשו למנוע את העברת גוש האדמות הגדול האחרון בסמיכות לחיפה לידיים יהודיות.<br>בשנת 1922 הושלמה רכישה של 6000 דונם, שעליהם <a href="hi_show.aspx?Id=19773"style="text-decoration:underline; color=#9B0101;">הוקם בית החרושת נשר</a> וקיבוץ יגור. הקושאן על הקנייה בהיקף של כ- 2000 דונם הועבר לרשות <a href="hi_show.aspx?Id=21154"style="text-decoration:underline; color=#9B0101;">מכאל פולאק</a> וחברת המלט. הכפר <a href="hi_show.aspx?Id=21123"style="text-decoration:underline; color=#9B0101;">בלאד א-שייח</a> הוצא מהשטח שנקנה. בתיאור הקרקע נזכרו מספר מבנים שהיו באתר שנקרא "סולמיה" ושימשו לתעשיית המשי כפי הנראה. הבתים שע"פ התיאור היו בתי אבן וגגות רעפים (704 מ"ר סה"כ) היו מוקפים בכ- 70 דונם של תותים שיועדו לכריתה להסקה ושבעים דונם של עצי זית. חברת הכשרת היישוב סיימה את הקנייה בסופו של דבר רק בשנת 1937 אחרי סכסוכים רבים. בתום בקנייה ריכזה החברה בידיה קרוב ל- 4000 ד' מאדמות ח'רייבה.<br>(פז סעדיה, זיכרונות, חיפה, תשכ"ג, המלט ויוצריו: נשר ביובלו, נשר,1976) הדפסה |
תגובה
