| עוצמה |
המקורות העיקריים לציוד הארגון, העולה מן המחתרת תוך כדי פעילות במלחמת העצמאות, היו כבעבר מחסני הנשק והתחמושת של הצבא הבריטי. צמצום הפעילות האנטי-בריטית המזוינת לאחר כ"ט בנובמבר לא הביא עמו צמצום במבצעי ההחרמה ואלה העמידו לאצ"ל אמצעי לחימה בכמות ובאיכות שלא ידע דוגמתן בעבר. במקביל גברו, כשם שגברו גם ב"הגנה", מאמצי רכישת הנשק מחוץ-לארץ ועוד בסוף דצמבר יצא לשם כך יעקב עמרמי ("יואל"), מחברי המפקדה, לאירופה. עם זאת חלה הרחבה גם בקניית הנשק בארץ, ממקורות ערביים ואף בריטים. המטה בתל-אביב רכש באותה תקופה ממקורות שונים כ-40 רובים, קצתם רובים אמריקאיים חצי-אוטומטיים, כ-10 מקלעי ברן, כמות קטנה של תת-מקלעים "תומפסון" ותת-מקלעים "סטן" וכן כ-200 אקדחים. ממקורות ערביים ביפו נקנו גם חמרי-נפץ. וכן הקיבלו מן ה'הגנה' כמויות גדולות של תחמושת 9 מ"מ לסטנים, לפי הסדר של חילופים. בכלל היה אז הקשר עם ה'הגנה' יותר אמיץ, גם בענייני יצור, כדי ללמוד אחד מן השני פרטים טכניים. קשרים שקשרו פעילים בסניפים עם ערבים מקומיים או מן הסביבה הביאו לקניות נשק מסוגים שונים. כך נקנו גם אקדחים, כדורים וחומרי-נפץ באמצעות ערביי אבו-גוש, שפעילים בירושלים קיימו עמם קשרים תקופה ארוכה, וכן באמצעות פקידי-דואר ערביים. המחירים היו גבוהים למדי, אף-על-פי-כן לא נרתעו הפעילים מלשלמם, מחמת המצוקה הגדולה באמצעי-לחימה. נרכש נשק גם מאנגלים. רכישות גדולות מאנגלים, בעיקר ציוד צבאי, בוצעו במחוז חיפה, שבו היו מרוכזים מחנות חיל-ההנדסה וחיל-החימוש הבריטיים. באמצעותם של סוחרים מקומיים נקנה ציוד רב מאת קצין בריטי, הממונה על אחד ממחנות אלה שבמפרץ חיפה. ובכלל זה ציוד רב המורכב מאלונקות, חגור, כובעי פלדה, מימיות, שקים, גדרי-תיל, מיטות, אוהלים, כלי-אוכל וציוד צבאי אחר. הציוד מן המחנות הבריטיים שבסביבת חיפה שימש אחר-כך את חיילי האצ"ל בהתקפתם על יפו. ובעצם ההתקפה, נשלחו ללא הפסק שקים לחול, כובעי פלדה וגדרי-תיל. התנאים החדשים שלאחר החלטת כ"ט בנובמבר חוללו שינויים גם באפסנאות הארגון, המרכזית ושל המחוזות כאחד. עקב פינוי הכוחות הבריטיים סולקו אט-אט מגבלות החשאיות שהכבידה מאוד על תחום זה בעבודת המחתרת. עתה ניתן היה לנוע באורח חפשי יותר ולהעביר את הנשק בגלוי, לאחסנו במקומות גלויים, אף בטוחים מפני קלקול על-ידי רטיבות, וכן במקומות שהגישה אליהם נוחה בכל עת. השינוי היה ניכר גם מבחינת הדרישות החדשות: לספק נשק לחיילים בעמדות ובחזיתות עם ההרחבה ההדרגתית בפעולות הצבאיות. כאן ניכרו קשיי המעבר ממבנה המחתרת למבנה הצבא הסדיר: המחסנאות בתקופה שלאחר כ"ט בנובמבר, כאשר המאורעות כבר היו בעצם תקפם, לא הייתה סדירה במובן המקובל. היה צורך להעביר מחסנים ממחוז למחוז וזה הקשה על המחסנאים את שמירת הנשק ואספקתו הראויה. הדבר התאפשר רק תודות למסירותם שלא היה לה גבול, גם למידה רבה של הסתכנות אישית. כך; לדוגמה, בפעולת יהודיה נע המטבח שלנו עד לקו הקדמי ביותר של החזית. ביבליוגרפיה א. בגין מנחם, המרד, תל-אביב, 1951. ב. ניב דוד, מערכות הארגון הצבאי הלאומי (חלק ששי), במלחמה גלויה, תל-אביב, 1980. ג. סלוצקי יהודה, תולדות ההגנה, כרך ג', תל-אביב, 1972. |
