המשך גיוס
נוסף על הגדודים "57" ו"35" כבר הורכב גדוד שלישי, בפיקודו של יצחק פרידמן ("אליצור"), ואנשיו נכונים היו ללכת לקלט, "אבל אחר עניין אלטלנה הוחלט שאנשי האצ"ל יחוילו כבודדים ובזה נגמר עניין ההסכם הקודם". כך לא הספיקו להשתלב באותו גדוד, וגם בגדודים נוספים, בנות האצ"ל לתפקידי חיל-רפואה, קשר ופקידות גדודית ופלוגתית. אלה התגייסו כולן כיחידות. וכך גם קרוב ל-3500 אנשי ארבעת הגדודים שהורכבו ולא הספיקו להשתלב בצה"ל ביחידות נפרדות. בגיוס האצ"ל היה אחוז אפסי של משתמטים, דבר שצוין על-ידי מפקדי הקלט והרופאים. המצב הגיע לידי כך שכמה פעמים, הודות לידיעות שהתקבלו במפקדת האצ"ל, הוכרחנו אנשים לגלות מומיהם (שהסתירום מעודף מוטיבציה). במחוזות השונים ננקטו צעדים למנוע מקרים, כנראה לא מעטים, של ניסיונות להתגייס לאצ"ל דווקא ולא ל"הגנה" מתוך מחשבה שבשורות הארגון יהא להם "קל יותר". בחיפה נמנע גיוסם של טיפוסים שהתייצבו רק כדי להשתמט מגיוס ל'הגנה'.
הביקורת בשטח זה הייתה קפדנית. ברחובות התנהל הגיוס בהקפדה חמורה יותר על חוקי הזהירות ועל טיב החומר, כדי שלא יסתננו לשורות אנשים שרצו להשתמט מחובת הגיוס בהגנה. אנשים אלה חששו שישלחו אותם לנגב וחשבו שמוטב להתגייס לאצ"ל... כשהתגלו טיפוסים כאלה נמסר שמם לוועדת הביטחון כדי שיגויסו שם.
אנשי אלטלנה חוילו כבודדים, מיד עם רדתם מן האוניה, רובם צורפו ל-"חטיבה 7" שהייתה אז בעיצומה של התארגנות, וקצתם כתגבורת לחטיבת "כרמלי" - יחד כ-600 איש. גולי קניה, שחזרו לארץ ב-12.7.48 (ה' בתמוז תש"ח), שובצו. רובם, (200 איש) בקורסים שונים, בעיקר בקורסים למפקדי מרגמות כבדות, תותחים וכיו"ב. בסוף ספטמבר, עם פיזורו של "הגדוד הירושלמי", חוילו רוב אנשיו (700 איש) לחטיבת "עציוני" ("חטיבה 6") וקצתם ליחידות אחרות. וכן התגייסו כ-1000 אנשי האצ"ל מאירופה, שעמדו להגיע לארץ בהפלגות נוספות של האוניה "אלטלנה" והגיעו כבודדים. המספר הכללי המשוער של חברי וחברות הארגון הצבאי הלאומי שהתגייסו לצבא ההגנה לישראל הגיע אפוא ל-7000.
על מספר זה של חברי האצ"ל באותו זמן יש להוסיף "מבוגרים מעל גיל 35 שלא היו חייבי גיוס וכן נשים נשואות שהיו משוחררות מלכתחילה מהגיוס. המבוגרים יותר גויסו מאוחר יותר למילואים או להג"א". כנגד זה נמצאו חברי אצ"ל, ביניהם גם מפקדים פעילים, שהצטרפו ל"הגנה" או לפלמ"ח עם העלייה מן המחתרת, או לצה"ל עם ייסודו, ובשורותיהם גם נפלו חלל במערכות השונות. כך יצחק וייט, שפעל באצ"ל מנערותו, שרת בבריגדה היהודית, ובימי המאורעות שלאחר החלטת כ"ט בנובמבר עבר ל"הגנה" משום ש"עכשיו כבר נלחמים הכול, הולך אני למקום שיש שם כלים רבים" ונפל חלל בקרבות ירושלים (2.6.48 - כ"ד אייר תש"ח);
יהודה אפריון, שעבר בזמנו מן הפלמ"ח לארגון, השתתף בשורותיו בפעולות-קרב, גם בפריצת כלא עכו, שב והצטרף לפלמ"ח (הגדוד השישי) עם מעבר גדודי האצ"ל לצה"ל והשתתף בקרב על רמלה ובכיבוש צובא, גם שימש מפקד המקום לאחר הכיבוש. הוא נפל בקרב בית-סוסין (17.7.48 - י' תמוז תש"ח). לפלמ"ח הצטרף בינואר 1948, ובשורותיו נלחם בנגב, גם שלום דערי, אשר נפל בהתקפה על אשדוד (3.6.48 - כ"ה אייר תש"ח). אברהם מיכל קירשנבוים פעל גם באצ"ל גם ב"הגנה" קודם שנפל בהגנת שכונתו "ימין משה" שבירושלים.
המספר הכללי של אנשי האצ"ל שנפלו במלחמת העצמאות, החל בדצמבר 1947 ועד תחילת המשא-ומתן לשביתת הנשק בראשית 1949, היה 321 - מהם 194 בשרות הארגון ו-127 בשרות צה"ל במדיו - לעומת 36 שנפלו במבצעים או הועלו לגרדום בשנות המערכה האנטי-בריטית (1944 - 1947).

ביבליוגרפיה
1. ניב דוד, מערכות הארגון הצבאי הלאומי (ספר ששי), ת"א, 1980.
2. אוסטפלד זהבה, צבא נולד, ת"א, 1994.
3. בן גוריון דוד, יומן מלחמה, ת"א, 1982.
4. אבן דן, שנות שירות, ת"א, 1973.
5. ריבלין גרשון (עורך), חטיבת אלכסנדרוני במלחמת הקוממיות, ת"א, 1964.
6. איילון אברהם, חטיבת גבעתי מול הפולש המצרי, ת"א, 1963.

הדפסה | שלח לחבר
חזרה