בשנת 1924 כבר הייתה בניית המפעל בעיצומה. קבוצות הפועלים עסקו <a href="hi_show.aspx?Id=34452"style="text-decoration:underline; color=#9B0101;">בניקוז הביצות </a> ובהרכבת מבנה המפעל שהגיע מבלגיה. כאמור, העבודה במפעל הייתה במתכונת של <a href="hi_show.aspx?Id=34454"style="text-decoration:underline; color=#9B0101;">"קבוצות עבודה"</a> - התארגנויות של מספר פועלים שהועסקו ע"י הנהלת נשר וע"י קבלנים פרטיים.<br>בימים של חוסר עבודה, עבודה על בסיס יומי ועבודות זמניות שונות, שלא אפשרו התבססות והתקדמות בחיים, קרצה העבודה בנשר לרבים שכן הייתה זו הבטחה לטווח ארוך. תחושת הפועלים הייתה שהם בונים את המפעל ואת עתידם האישי בנשר, אך הנהלת המפעל דאגה להבהיר שאין בעבודתם כרגע הבטחה לעדיפות על פני אחרים ביום שהמפעל יתחיל בייצור המלט.<br>כחלק מתפיסת העולם של פולאק כמו גם בגלל המציאות המורכבת של המקום, נוצרה עם הזמן שכונה צמודה למפעל שהייתה מחולקת ע"פ מפתח היררכי בהנהלת המפעל: שכונת המנהלים של המפעל כללה שני בתים בני ארבעה חדרים המיועדים למנהלים הבכירים של המפעל. כן נבנו ארבעה בתים דו משפחתיים לפקידים, וארבעה בתים דו משפחתיים של דירות חדר שהיו מיועדים לפועלים הנשואים. לצד כל אלה נבנה בית בן ארבעה חדרים שהיה מיועד לפועלים המקצועיים הרווקים, ושבעה צריפים בני שני חדרים גדולים שהיו מיועדים לשישה פועלים כל אחד.<br>אך כשלב ראשון שופצו מספר מבנים ערביים נטושים למגורים ומשרדי המפעל. מאוחר יותר נבנה בית המשרדים של החברה שתוכנן ונבנה ע"י <a href="hi_show.aspx?Id=21428"style="text-decoration:underline; color=#9B0101;">וילבושביץ</a>.<br>רוב הפועלים נאלצו להתגורר בחיפה והיו מגיעים מדי בוקר לעבודתם ברגל, כשמונה ק"מ לכל כיוון, כיון שהפרוטה לא הייתה מצוייה בכיסם.<br>למרות שהרעיון המקורי של החברה היה לבנות ליד המפעל שכונת גנים עבור הפועלים ואף אותר לכך שטח מתאים, <a href="hi_show.aspx?Id=21154"style="text-decoration:underline; color=#9B0101;">פולאק</a> לא ראה בכך הכרח ונסוג מהרעיון. פולאק העדיף שרק גרעין של בעלי המקצוע יתגורר באזור בית החרושת, הפועלים לטענתו, היו אמורים לגור באחד היישובים בסביבה. על רקע זה החליטו <a href="hi_show.aspx?Id=34465"style="text-decoration:underline; color=#9B0101;">הפועלים</a> להתארגן ולבנות את ביתם באופן עצמאי. לצורך העניין התארגנו ופנו לווקף המוסלמי בחיפה בבקשה להחכיר את חלקת הקרקע ליד המפעל.<br>בעלות הווקף פרושה הייתה החכרת הקרקע ולא מכירתה ובנייה של מבני ארעי בלבד ולא מבני קבע על החלקה. כך קמה שכונה של צריפי עץ שנבנו ע"י הפועלים עצמם, ללא תכנון ראשוני, רחובות או מוסדות ציבור. זו הייתה ראשיתה של שכונת הפועלים של נשר.<br>החיים <a href="hi_show.aspx?Id=34468"style="text-decoration:underline; color=#9B0101;">בשכונת הצריפים</a> היו צנועים מאוד: הצריפים נבנו ע"י הפועלים עצמם ומתכונתם הייתה זהה - חדר אחד, פרוזדור קטן ומטבח ומבחוץ מבנה השירותים.<br>כשהתחילה העבודה בנשר היו הפועלים ברובם רווקים. חתך הומוגני של חלוצים חדורי הכרה חלוצית ומעמדית מיוצאי מזרח אירופה. הם השתייכו לזרמים שונים של תנועת העבודה ומרביתם אף עברו הכשרה חלוצית. אחרי מספר חודשים הגיעו לנשר גם הפועלות הראשונות. תחילה עבדו הנשים בגלל צורך קיומי <a href="hi_show.aspx?Id=34467"style="text-decoration:underline; color=#9B0101;">ככובסות</a> <a href="hi_show.aspx?Id=34466"style="text-decoration:underline; color=#9B0101;">וכמבשלות</a> אבל אח"כ הגיעו גם פועלות בעלות הכרה שהשתלבו בעבודה כמו אריזה, מכבסה, חדר האוכל וכו'. הדפסה |
תגובה
