| מול חוף תל אביב |
כיתור אנשי האצ"ל על-ידי כוחות הצבא נמשך גם למחרת היום, ה-22 בחודש (ט"ו סיוון), תוך התנגשויות במקומות שונים בין שני הצדדים. בשעות הבוקר עמדה להיערך התקפה מוחצת שתוציא את כוחות האצ"ל מכלל פעולה, אבל ביזמתם של חברי המושב כפר-ויתקין ובתיווכם, כדי למנוע שפיכות-דמים גדולה, נפתח בבית ועד הכפר משא-ומתן בין יעקב מרידור ושמואל אמיתי מצד האצ"ל לבין דן אבן ואורי בראון מצד הצבא. בסוף המשא-ומתן באו הצדדים לידי הסדר, וסעיפיו העיקריים: הפסקת אש מיידית ושחרור שבויים, מסירת "כל הנשק, התחמושת וציוד צבאי הנמצא כרגע בידי כוחות האצ"ל באזור כפר-ויתקין" לידי מפקד כוחות צה"ל במקום, רישום פרטיהם האישיים של כל אנשי הארגון במקום, מתן רשות לכל אלה לחזור למקומותיהם והתחייבות מצדם "שימלאו אחרי פקודות התייצבות במקרה שממשלת ישראל תדרוש זאת מהם". אין מספרים מדויקים על כמות הנשק והתחמושת שפורקו ונמסרו לצה"ל בחוף כפר-ויתקין. לפי הערכותיו של מפקד האצ"ל נמסרו "כאלפיים רובים חדשים, כמיליון כדורים 303, כ-250 ברנים ומכונות-יריה אחרות" (המרד, עמ' 247); ואילו דין-וחשבון של סגן-אלוף צבי בן-יעקב משרות החימוש של צה"ל מזכיר 1844 רובים, 200 מקלעי "ברן", 2 מיליון כדורים ו"3139 פגזי פיאט" (המשימה רכש, עמ' 224). הערכות זהות יותר משני הצדדים נגעו למידת "רוח הקרב" שגילו הצדדים בלחימה ההדדית. "חובה עלי לציין" מסכם דן אבן את שני ימי העימות, "שאצ"ל לא לחם בנו באותו העוז שגילה במלחמתו בבריטים בימים עברו. בך נמנעה שפיכות-דמים רבה" (ספר חטיבת אלכסנדרוני, עמ' 34). ואילו שמואל כץ מציין בספרו: "גם מהצד השני לא היה רצון להמשיך בהתנגשות זו חסרת-הטעם" (יום האש, ע"' 407). בשעה 21:35 של ה-21 בחודש (י"ד סיוון) הפליגה "אלטלנה" מחוף כפר-ויתקין כשעל סיפונה גם מנחם בגין, אליהו לנקין, שמואל מרלין ואברהם סטבסקי. בקרבת-מקום מצויות היו שתי ספינות של חיל-הים: שוברת הקרח "אילת", בעלת 2050 טון ומהירות של 10 קשר והקורבטה "וג'בוד", בעלת 925 טון ומהירות של 13 קשר. הן היו שם על פי הוראה שנתן יום קודם לכן ד. בן-גוריון לש. ינאי, קצין המבצעים של חיל-הים - להטיל על "אלטלנה" מצור מן הים ולמנוע את בואה לכפר-ויתקין. ההוראה לא בוצעה מאחר שהאנייה הקדימה לעגון בחוף. עתה הוחלט תחילה "למנוע מ'אלטלנה' לשוט מכפר-ויתקין לכל מקום אחר" ואחר-כך "למנוע בכל מחיר את 'אלטלנה' מלהגיע לתל-אביב" (ברנר, עק' 200). בשני השלבים הוטחה אש על האניה, אבל היא הצליחה לתמרן ולחמוק משתי אניות הצי בזכות נתוניה העדיפים בעומק ובמהירות. הוראות אחדות, שניתנו למפקדים בצי וגם בחיל-האוויר לגבי האנייה ונתגלו לפי עדויות מקבליהן, חיזקו אחר-כך את סברתם של אנשי האצ"ל כי הייתה כוונה מפורשת לפגוע ב"אלטלנה" לא כדי לתפסה אלא כדי להטביעה. בין העדויות - שתיים של טייסים מתנדבי מח"ל מארצות-הברית: ויליאם ליכטמן (ברומן אוטוביוגרפי בשם "בין המגן והצלב", תרגום עברי בהוצאת "הדר", תל-אביב, 1960) ומכונן אלן ריבקוף. לפי עדותם סרבו שניהם למלא את ההוראה. בוריס סניור, ששימש סגן מפקד חיל-האוויר באזור תל-אביב, העיד כעבור זמן ש"ב-9 בערב קיבל הוראה לחמש 3 מטוסים בפצצות לשם הפצצת 'אלטלנה'. הוא בחר 2 טייסים נאמנים לו ולאצ"ל [בנימין כהנא ופול חומסקי-קדר] מתוך כוונה לא לבצע את ההוראות, אלא שלא הגיעו לידי כך כיוון שהפקודה בוטלה עוד באותו לילה, כאשר האניה עגנה בחוף תל-אביב" (ברנר, עמ' 301). |
